שיר של יום - שירים מחייכים

לעולם בעקבות השמש - אודות

אודות השיר

אהוד מנור כתב את השיר בשנת 1979 והלחין אותו רוני וייס. אהוד מנור הִרבה לשלב בשיריו תיאורי נוף וטבע ישראלי. כך גם בשיר זה שבו מופיעים השמש, האור, הים, האלון והתכלת, כולם מוטיבים מרכזיים בנוף ובאווירה של ארץ ישראל.

מראות טבע אלו, בשילוב ביטויים אופטימיים כגון: יום קסמים, יום זהוב, לילה טוב, אור השחר, ליבי ציפור וכולי, הופכים את השיר למסר של ראיית הטוב, חשיבה חיובית ותקווה.

השמש, נושא השיר, מוצגת כאן בכמה היבטים. בהיבט האסטרונומי, השמש היא גרם השמים המנהיג את מעגל היממה. סדר הדברים בשיר מקביל לתפיסת היממה ביהדות, כלומר, היום מתחיל בערב, עם שקיעת השמש: "בערוב, יום זהוב... ליל אמש". בהמשך השיר מתואר הבוקר והיום כולו: "נכנס היום בשער... אור השחר". ההיבט השני בדמותה של השמש הוא היותה מפיצה אור, חמימות, נעימות  - מקור של אופטימיות, שמחה, תקווה וכוחות נפש.

אור השמש המציף את העולם בבוקר, קורא לאדם לקום מתרדמת הלילה ולצאת מתוך "הקונכייה" הביתית (שסממניה בשיר הם: החלון, הווילון, הדלת) החוצה, אל הטבע ואל היום החדש – בשמחה ובראש מורם! 

מילון

יום תמים – יום שלם, וגם יום טהור

בערוב – בשעת הערב

אמש – אתמול בערב

ניצתו – הוארו באור חזק כמו אש.

שחר – זמן זריחת השמש

נדם – השתתק

סף הדלת – מפתן, פתח הדלת.

ערכים מובילים בשיר: ראיית הטוב, שמחה, תקווה, אור השמש כסמל לחיים.