דילוג לתוכן

שיר של יום - משפחה וכיבוד הורים

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

השיר "ניגונים" מאפשר שיח על געגועים לבית ההורים, לעבר וכן על תחושת המחויבות של בנות ובנים להוריהם, הכרת תודה לערכים, למסורת ולחינוך שקיבלו בבית.

 

בבחירת שיר זה יש לתת את הדעת על התאמתו לכיתה ולתלמידים, הן מבחינת גיל התלמידים והן מבחינת התכנים האישיים שיכולים להתעורר אצל תלמידים שבאים מבתים עם יחסים מורכבים, או שבהם חוויית ההורות חסרה או בעייתית.

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.           
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

אנו למדים מהורינו, מתבוננים בהם ובחינוכם אותנו. מהו כוחו של הניגון הזה? ה"ניגון" של החינוך בבית ההורים? מדוע הכותבת מציינת זאת כ"שתלתם ניגונים"? שתילים הגדלים, מתפתחים ומתחזקים והניגונים המתנגנים שוב ושוב בזיכרוננו.

גרעינים העולים וצומחים.. אנו מתפתחים מהגרעין שזרעו הורינו, גדלים מהזרע ומניבים את פירותינו שלנו, שיניבו גם הם זרעים להמשכיות שלנו כהורים בעתיד. האם הייתם פעם במרחק מהבית ונזכרתם פתאום בבית, בהורים, בבני המשפחה, כששמעתם שיר מסוים?  מדוע שירים/ניגונים מסוימים מעוררים בנו געגוע?

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

קשר עם ההורים הוא קשר חזק, גם אם נוכח, גם אם חסר. זהו קשר שתמיד נעסוק בו בחיינו. במהלך החיים אנחנו בוחרים בחירות המבוססות על מה שספגנו מבית, על מערך הערכים שעליו חונכנו, ושככל הנראה ישפיע על החלטותינו ועל בחירותינו בעתיד.

אילו ניגונים אתם זוכרים מבית ההורים? מה מרגש אתכם בחשיבה על הבית הפרטי שלכם? על ההורים שלכם? כשאתם חושבים על בית ההורים שהוא גם ביתכם, אילו רגשות מתעוררים בכם?

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.

גם אם הדיבור עם ההורים חסר, או לא נוכח פיזית, אנו יכולים מהיכרותנו עם ההורים לשמוע בתוכנו את קולם ואת מחשבותיהם.
קורה לעתים שאנו חווים חוויה אישית וחושבים לעצמנו: מה הייתה אימא אומרת? מה היה אבא אומר?
האם אני בוחר/ת לפעול כמותם, בוחר/ת אחרת? מתי כך ומתי כך? האם אנחנו מודעים לבחירות שלנו בהקשר של הבחירות והרצונות של הורינו? האם אני חושב על הוריי ברגעים מרגשים, עצובים, שמחים, רגעים שבהם אני זקוק/ה לתמיכה? לאהבה? לחיזוק? ברגעים של הצלחה, גאווה ונחת, או ברגעים קשים.. או גם וגם?

 

עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם – דמיון מודרך

בפעילות זו יש לתת את הדעת על חוויות אישיות קשות שעלולות לצוף ולהתעורר בקרב התלמידים שבאים מבתים שונים וייחודים, כל תלמיד וביתו הוא.

הציעו לתלמידים לעצום את עיניהם, השמיעו את מנגינת השיר בעוצמה נמוכה ובלי המילים והקריאו קטע של דמיון מודרך:

בשתי הדקות הבאות חישבו על ארוחה משפחתית או על אירוע משפחתי שמח שחוויתם לאחרונה.
הרגישו את האווירה ונסו לחוות אותה מחדש. איפה נערך האירוע? דמיינו את מרחב החדר ואת מראהו.  התמקדו ברהיטים, במפה שעל השולחן, בכלי האוכל, אולי בחפץ ייחודי המונח במרחב. דמיינו את הריחות, הקולות, הניגונים, מה לובשים בני המשפחה, מי מדבר עם מי, על מה מדברים, מה אני לובש/ת? הרגישו: האם אני מרגיש/ה טוב? האם נעים לי? האם נוח לי?
למה אני מרגיש שייך,  ליד מי אני רוצה להיות כרגע, למי אני מתגעגע? למה אני מתגעגע?

התמקדו ברגע אחד משמעותי בארוחה, היו ברגע הזה בשקט עם עצמכם.. הקשיבו לרגע ולמוזיקה המתנגנת ברקע..
כשנוח לכם פיקחו את העיניים.

תנו למוזיקה להתנגן עד סופה ואז שאלו האם מישהו מוכן לשתף בחוויה האישית.

 

זיכרון מבית ההורים - גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי

בקשו מהתלמידים לצלם תמונה מהבית, לצייר את הבית, או חפץ בבית, להביא עימם חפץ, לכתוב משפט שגור בבית, שיר ששרים בבית בקביעות, מנהג משפחתי, משחק שמשחקים במשפחה, חוויה ייחודית.
התלמידים שיבחרו בכך יציגו בפני תלמידי הכיתה את מה שבחרו תוך שהם מתייחסים לכמה היבטים:

  • מדוע בחרו במה שבחרו להציג?
  • מה המחשבות והרגשות שמתעוררים בהם סביב הבחירה האישית?
  • למה היה חשוב להם לשתף את כלל החברים/החברות?
  • האם התייעצו עם מישהו מבני המשפחה בנוגע לבחירה?
  • מה ממה שבחרו יילך איתם הלאה בחיים? ואולי אפילו יעבור כמסורת משפחתית?
  • מה תהיה המשמעות של הבחירה שלי מבית הוריי כשאהיה בעצמי הורה לילדים?

 

מכתב תודה להורים - נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי, בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

אימא ואבא יקרים שלי,
הקשבתי היום לשיר מרגש בכיתה, המתאר געגועים לחוויות מהבית, ואת החינוך והערכים שאני מקבל/ת בבית. ישבתי לי וחשבתי והחלטתי לכתוב לכם.

רציתי לומר לכם: _____________________________________________________

_________________________________________________________________

זרקור בתרבות יהודית ישראלית

השיר עוסק בהמשכיות ובמחויבות בין הדוברת ובין המסורת והחינוך שקיבלה בבית הוריה.

ההמשכיות מתוארת בעזרת מטפורה מעולם הצומח: "שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי.." המטפורה מתפתחת במהלך השיר: השתיל גדל מהגרעינים הנזרעים, הוא עולה וצומח, שולח פארות (ענפים) ומעמיק את שורשיו. יתרה מזו: המסורת, הערכים, האמונות – כל אלה אינם רק "שתולים" בדוברת, אלא נטמעים בה ובדמה והשורשים מתמזגים כביכול – גם בצורתם וגם בתפקידם – עם הנימים והעורקים: "עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים". הם עולים בזיכרונה, היא שמעה אותם כשירי ערש, במגילת "איכה" (הנקראת בתשעה באב) ובזמירות של שבת, כלומר: ברגעי עצב וברגעי שמחה – "בדמע ושחוק".

היא מפרטת: "נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי" –  מדגישה את מקומו המיוחד של כל אחד מההורים, ואת הזיקה שבין השיר (המילים) והניגון (הלחן) – שני דברים שהם בעצם אחד.

השיר הוא מעין וידוי, מוקד של געגוע, זיכרון ומחויבות לרצף הבין דורי.


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית-ישראלית שהשיר עומד בזיקה אליהם: ערך המשפחה וכבוד להורים, ערכי מסורת וחידוש.

בהתאמה לדימוי הניגונים השתולים באדם מוצג הפתגם המבוסס על הפסוק בתורה "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ יט). הפסוק בהקשרו המקורי נאמר בהקשר של אזהרה בשעת מלחמה שלא לכרות עצים בזמן מצור על עיר (ויש הקוראים אותו בתמיהה: וכי האדם הוא עץ השדה?), אך במובנו הרחב הוא מתייחס לא רק לאחריות האדם לטבע אלא גם לקרבה ביניהם. בשיר משמש הצומח דימוי להמשכיות ולשורשיות של האדם ביחס למשפחתו ולעברו.


נחלק את מילות השיר לתלמידים.

  • נבקש מהתלמידים לסמן בצהוב מילים הקשורות לאדם ולגוף האדם, ובירוק מילים הקשורות לעץ.
  • נשאל אם היו מילים שהיה קשה למיין. אילו הן?
  • מה מסמלים החלקים השונים של העץ בשיר? מה הם השורשים? הענפים? השתילה?
  • האם העץ והאדם דומים או שונים, לפי השיר? במה מתבטא הדמיון?
  • למה לדעתכם בחרה פניה ברגשטיין בסמל של העץ? מה מסמל העץ בשבילה?

האמרה המלווה שיר זה: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ יט).

  • מה כוונת הפסוק "כי האדם עץ השדה"? מי דומה למי – האדם לעץ או העץ לאדם?
  • לאור השיר ולאור האמרה, האם אתם מסכימים כי האדם הוא כמו עץ? הסבירו.
  • תארו את הדומה ואת השונה בין העץ לאדם.

מתי נכתב "ניגונים" ולמה זה חשוב?
בין 14 ל-21 בינואר 1944 נערכה בקיבוץ גבעת ברנר ועידת הקיבוץ המאוחד הי"ד. מוטי זעירא כותב בספרו "כמו קול של הלב", שבוועידה "סיפרו עדים ראשונים מן התופת [מהשואה] על מה שעברו". על פי פרוטוקול הוועידה בארכיון יד-טבנקין זעירא כותב: "היו שם שלושת אלפים משתתפים שבכו עימם".

פחות מחצי שנה אחר כך, ביולי 1944, התפרסם השיר "ניגונים" בביטאון "דבר הפועלת", בצד כתבות וסיפורים על אירועים מהשואה. מוטי זעירא קושר בין המועדים והאירועים, ומגלה בספרו שנציגת קיבוץ גבת בוועידה הייתה פניה ברגשטיין (המשוררת וכותבת השיר).

בכל ארבעת בתי השיר לא נזכרים לא השואה, לא המלחמה, וגם לא עצב וחרדה. קריאת השיר על רקע השואה מאפשרת להבין רמזים שונים בתוכו משמעות מרגשת במיוחד מקבל המשפט המסיים את השיר: "עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם". זו אינה "סתם" התרחקות כואבת מבית אבא, או געגועים, או רמז למוות שיבוא, אלא ביטוי לשותפות הגורל הלאומית העמוקה והמייסרת עם דור שלם שאבד, מעל תהום חשוכה של ממש.

הרחבה
 
שיחה בין רבקה מיכאלי וקובי לוריא

 

 

סימנייה