שיר של יום - זיקה לעם ולארץ

סימנייה

prev page next page

 

 

וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. (עמוס ט, י"ד)            

אודות השיר
השיר הוא אחד משלושה שירים שנכתבו לתכנית 'יום הצדעה לתרבות יהודי אתיופיה'. השיר נכתב לאחר שהמחבר אסף סיפורים וחוויות של עולי אתיופיה על מסעם לארץ ישראל. בשיר מסופר על העלייה המאורגנת של יהודי אתיופיה, שהובאו לארץ בשני מבצעי עלייה: "מבצע משה" (1983/4) ו"מבצע שלמה" (1991), על מסע הנדודים ועל המכשולים שעמדו בדרכם.

בשיר בא לידי ביטוי חלומם של יהודי אתיופיה, אותו החלום הנשמע בפיוטים היהודיים העתיקים ובשירי "חיבת ציון" והעליות החלוציות הראשונות – "לא נפסיק ללכת לארץ ישראל".

את השיר מבצע המלחין שלמה גרוניך עם חברי מקהלת "שבא", המורכבת מנערות ונערים בני העדה האתיופית.

 

 

 

קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ. (בְּרֵאשִׁית י"ג, י"ז)

 

עֶרֶשׂ אַהֲבָה – מיטת אוהבים
נִּצְרֶבֶת  –  נשרפת
אַסְפַלְט  –  החומר שממנו סוללים כבישים
בִנְיְנֵי הָרַאֲוָה – בניינים גדולים ומרשימים
עֲנָוָה – צנועה
מִסְתּוֹר הַמַּעְיָן  –  מקור מים שמסתתר, חבוי מהעין
אוֹדְמִים – צבועים אדום
חֲגוֹר – חגורה שעליה תלויה מימיה (בטיול)

אודות השיר
השיר שלפנינו עוסק בערכו של הטיול בארץ ישראל.  השיר מנסה לעודד את הישראלי להכיר את הארץ ברגליים, ומודגשים בו נופיה של הארץ.

הפזמונאי יורם טהרלב, מחבר השיר, סיפר שהשיר מנסה לעודד להכיר את הארץ ברגליים. "היה זה לפני עידן רכבי-השטח, המגיעים היום לכל מקום שפעם חשבנו כי אפשר להגיע אליו רק ברגל. לפני שנים אחדות "שיפצתי" את השיר כדי להתאימו לעידן החדש וכתבתי: 'קום והתעלף בארץ/ סע בוולבו החדיש/ וודאי תפגוש בדרך/ איזה ג'יפ עם נובוריש'..."

 

 

 

קְחוּ בִּכְלֵיכֶם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ וְהוֹרִידוּ לְאִישׁ מִנְחָה. (בְּרֵאשִׁית מ"ג, י"א(

 

 

כֻּתֹנֶת – בגד, לבוש                                                                
אוֹדֶה יָהּ – אודה לאל (על פי פסוק בתהילים)
תַּמּוּ – נגמרו                                                                      
פְּלָאַיִךְ – הנפלאות וההפתעות שלך                                                                 
בַּלָּאט – בשקט, באין רואים                                                
נִפְסָעָה - נצעד

אודות השיר
לפנינו שיר אהבה למולדת, לארץ ישראל. בשיר יש האנשה [ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם] של הארץ לדמות אישה, ובפזמון היא "אם ובת".

יורם טהרלב, כותב השיר, מספר : "בשיר אני מביא מעין ציטוט של פסוק מתהילים: 'פתחי לי שעריך, אבוא בם

אודה יה'. בתהילים כתוב: 'פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה'. לשיר זה חודר נוף הקיבוץ וזיכרונו של אבא שלי, שהיה רועה-צאן: 'נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון לבנו יכו העדרים' "...

 

 

 

 

 

 

אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. (דברים ח, ז)

תִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ  תפתח את עיניה לאמת, תתעורר (מטעותה)

אודות השיר
השיר נכתב בעקבות מות אחיו הצעיר של המשורר אהוד מנור, יהודה וינר, שנהרג במלחמת ההתשה. מנור אמר שהשיר הוא בעצם ביקורת על אוזלת היד והיעדר ההתייחסות למותם המיותר, לדעתו, של חיילים רבים בזמן המלחמה.

עם השנים, גורמים פוליטיים שונים עשו שימוש רב בשם השיר וכך הפך 'אין לי ארץ אחרת' למעין מטבע לשון, לביטוי שגור (מקובל), ולאחד השירים הידועים והאהובים של אהוד מנור.

 

 

 

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם. (בראשית ג, י"ט)

שַלְמַת - שמלה
מַרְבַדֵּי - יריעות (בד) ששוטחים על הרצפה, שטיחים
הַדָּגָן - תבואה חקלאית הכוללת חיטה, שעורה,  שיבולת שועל, כוסמין ושיפון
יַרְנִין - ישמיע רינה, ישיר
נַעְפִּילָה - נעלה למקום גבוה
חָלָל - מי שמת בקרב

אודות השיר
"שיר בוקר", הידוע יותר בשורותיו הראשונות "בהרים כבר השמש מלהטת", נכתב לסרט ההסברה הציוני: "לחיים חדשים" בשנת 1935. הסרט הופק לצורך גיוס כספים להתיישבות בארץ.
השיר מלא מרץ, אמונה ושמחה, ומושם בו דגש על עבודת האדמה, סלילת דרכים ובניית הבתים כחלק חשוב מהגשמת הרעיון הציוני.

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

לשיר בוקר / נתן אלתרמן

השיר "שיר בוקר" מאפשר שיח על אהבת המולדת, תחושת השתייכות ותרומה למקום אהוב.

אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

מה המשמעות של לאהוב מולדת? מה גורם לנו לאהוב את המקום שבו נולדנו? מדוע אנו נדרשים לשמחה, לשיר ולעמל במדינת המולדת שלנו?

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,

מהצפון ועד הדרום, נעבור את המדינה במחרשות, לשם מה? מדוע חשוב לנו להכיר היטב את כל אזורי המולדת שלנו?

אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.

מדוע חשוב לנו יופייה של המדינה שלנו? מה אנו מוכנים לעשות למען מקום שחשוב לנו?

מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.

אילו מתנות אנו יכולים להעניק למקום שאנו אוהבים? האם המתנות הן קונקרטיות, או יכולות להיות מתנות רגשיות?

הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.

האם חשובה לנו ההיסטוריה של המקום שבו נולדנו? האם נכון להשאיר את האתמול מאחור? באילו מצבי חיים אנו בוחרים להתבונן בעתיד ולא בעבר?
מדוע רבה הדרך לעתיד?

אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,

האם צפויים לנו קשיים בדרך לאהבת המולדת?
מדוע אנו יכולים לחוש בגידה?
איך אנו מרגישים כאשר בוגדים בנו? באמון שלנו?

עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!

מה גורם לנו לחוש שעד עולם (תמיד) נאהב אותך מולדת?
מדוע אנו מוכנים לצאת לקרב ולעבוד קשה בעבור מקום אהוב? האם זה נכון? שווה?

אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת

מה אני אוהב בארץ מולדתי?
כשאני שומע את השם "ארץ ישראל" מה אני מרגיש?
מה אני עושה למען המולדת שלי?
מה הייתי רוצה לעשות אחרת במולדת שלי?
מה הכי מסמל בעיניי את מולדתי?

 

מכתב/שיר אישי למולדת שלי
כתבו מכתב או שיר למולדת שלי. במכתב או בשיר השתמשו במילים האלה:

  • שלי, שלנו
  • אוהב/ת, אוהבים
  • בשבילי, בשבילך
  • אף פעם, תמיד
  • משמחת אותי, מעציב אותי
  • למעני, למענך, למעננו
  • נשנה, תשתנה, נשתנה

 

דוד בן-גוריון  אמר: "מולדת אי אפשר לקנות בכסף או לכבוש בחרב. צריך אתה ליצור אותה בזעת אפיך".
לא בכסף, לא בחרב. מהם המאמצים הרגשיים הנדרשים לגיוס למען המולדת?

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

"אנו אוהבים אותך מולדת" אומר הדובר בשיר, האהבה למולדת באה לידי ביטוי "בשמחה, בשיר ובעמל" - בעבודה. בשיר פְּעָלִים רבים המציינים את עבודת החלוץ העובד את אדמתו, את המולדת.


ערכים מובילים: השיר מבטא את הערך המארגן של הלמידה בכתה ה' - זיקה לעם ולארץ. בנוסף, הנכונות לפעול לבניין הארץ ולהקריב למענה מבטא את הערך של אחריות ומעורבות  המארגן את תוכני הלימוד של כיתה ז'.

בשיר מהדהדים ביטויים הלקוחים מהתרבות היהודית-ישראלית:

1. מולדת - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית, פרק יב, פסוק א). מולדת ע"פ התורה היא המקום שבוו אדם נולד וחי. לעומת הגדרה זו כתוב במגילת אסתר "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד (אסתר, פרק ב, פסוק י). אסתר לא נולדה או חיה בארץ ישראל, היא חיה בגלות פרס. עבור אסתר הזיקה, הסמל והכיסופים הם המייצגים את המולדת. במהלך הגלות הארוכה שחווה עם ישראל הפך המושג מולדת ממושג ממשי וקונקרטי שבו נולדים וחיים למושא של כיסופים -  המולדת מוגדרת ארץ אשר לעם ישראל יש אליה זיקה היסטורית ארוכה.

2. בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ, אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר (שיר בוקר). השיר מרמז  על ה"מעפילים" הראשונים אשר באהבתם את ארץ ישראל ניסו לעלות אליה למרותת הגזרה של הליכה במדבר במשך 40  שנה, שנגזרה על עם ישראל בצאתו ממצרים.

-: "וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְקֹוָ֖ק כִּ֥י חָטָֽאנו... (מד) וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר.........   השיר אומר: "הם לא הצליחו ואנחנו נמשיך בדרכם ונצליח". (במדבר פרק יד פסוק מ)      


נבחן עם התלמידים את המושג מולדת:

  • נברר עם התלמידים מהי מולדת על שתי המשמעויות שנלוו לה במהלך החיים בארץ ובמהלך הגלות.
  • נחלק את מילות השיר לילדים ונבקש שימרקו את הפעלים המתארים את העשייה החלוצית, את אהבת המולדת.
  • נשאל האם וכיצד הם אוהבים את המולדת ומה הם אוהבים בה?
  • נשאל במה מתבטאת היום אהבת המולדת? במה היא יכולה להתבטא?

יצירה
התלמידים יבחרו שורה מהשיר המתארת מבחינתם את אהבת המולדת, יציירו אותה או יגזרו דימויים מעיתונים ומגזינים ויציגו אותה בעבודת קולאז'.

רקע היסטורי
"שיר בוקר", הידוע בשורותיו הראשונות "בהרים כבר השמש מלהטת", נכתב ע"י נתן אלתרמן (1910-1970) לסרט ההסברה הציוני "לחיים חדשים" בשנת 1935.
הסרט הופק בעבור קרן היסוד לצורך גיוס כספים לפעולות ההתיישבות בארץ.

 

זרקור מוזיקלי

  • בשיר יש פעלים רבים היוצרים אווירת עשייה ויצירה.
  • התלמידים יכינו רשימה של כל הפעלים המופיעים בשיר.
  • האם ניתן לנחש את אופי השיר על פי הפעלים הרבים? כיצד יישמע הלחן?
  • ביצוע יצירה: "אוסטינטו של פעלים". כל תלמיד בוחר את אחד הפעלים המופיעים בשיר או צמד פעלים, מוסיף לו תנועה וחוזר עליו מספר פעמים חזרה עיקשת- אוסטינטו ריתמי. על מנת ליצור יצירה שלמה בוחרים מנצח ובכל פעם מצטרף תלמיד נוסף תוך כדי דיבור ותנועה. ניתן לשנות את המהירות ואת העוצמה על פי תנועות המנצח.
  • התייחסות לאופי השיר (שיר לכת- מרש) והשמעת כמה מרשים. מה המכנה המשותף לכולם?
  • דיון: האם הלחן מתאים למילות השיר? הסבר מדוע.
  • האזנה לכמה ביצועים של השיר: האם הם מתאימים לאווירה העולה מן המילים? השוואת ביצועים.
  • מילות השיר משדרות נחישות, אחריות, יוזמה, עשייה והתחדשות. התלמידים ינסו לאלתר בשירה, בנגינה, בציור, בתנועה ובכל דרך אחרת חלק מהשיר או את כולו.

הרחבה

  • התלמידים ינסו "לשכתב" את השיר ולהתאימו לתקופתנו מבחינת האווירה, הלך הרוח והתרבות בארץ.
  • התלמידים ייצרו כרזה המשקפת את הגשמת התקוות בשיר אז - בעת כתיבתו - והיום.
  • התלמידים "יתרגמו" את השיר לשפה עכשווית בלי לשנות את תוכנו. 
  • התלמידים יכתבו איגרת מחורזת למחברי השיר שבה הם מעדכנים אותם כיצד מתגשמות תקוותיהם שנים לאחר כתיבת השיר.
  • התלמידים יתנסו בכתיבת שיר המתאים למדינת ישראל היום - ברוח השיר "שיר בוקר".

 

 

שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. (תוספתא, מסכת עבודה זרה, דף ה, ב)

יָא רַאבּקריאת הפתעה והתרגשות, וואו
אִינְשַׁלְלָה בערבית: אם ירצה האל
שֶׁמֶן זַיִת  ביטוי: בצורה חלקלקה
הַדִּי דִּי טִי  חומר ניקוי וחיטוי מפני מחלות

אודות השיר
השיר עוסק בעליה ההמונית של עולים מארצות ערב, עם קום המדינה.
בשיר באים לידי ביטוי געגועים למקום שהעולים עזבו, ובעיקר קשיי הקליטה וההסתגלות הרבים שאיתם הם צריכים להתמודד בארץ החדשה, קשיים חומריים ונפשיים כאחד.

השיר נכתב למחזמר הקומי והביקורתי משנת 1988 המבוסס על הסרט  המצליח "סָאלָח שָָבַתִּי" (1964) בבימויו של אפרים קישון. גיבור הסרט הוא סאלח שבתי, עולה שהגיע ארצה בשנות החמישים מאחת ממדינות ערב עם משפחתו הגדולה אישה ושבעה ילדים. הם נשלחים למעברה ("בית שכולו מפח"), סאלח, אדם פשוט ותמים מטבעו, נאלץ להתמודד עם הביורוקרטיה והנורמות הבעייתיות שהוא מגלה בישראל, ולומד בהדרגה לנצל את חולשותיה של המערכת לטובת משפחתו. השיר, כמו הסרט, משקף אהבה לארץ בצד ביקורת על התנהלות המדינה כלפי העולים אליה.

 

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

לשיר אח יא ראב / חיים חפר

השיר "אח יא ראב" מאפשר שיח על  קשיי העלייה והקליטה במדינת ישראל, ובהקבלה למקום חדש שאינו מוכר כשהחוקים, מנהגי בני המקום, כללי ההתנהגות והתנאים חדשים, מצריכים יכולת להסתגל ולהתמודד עם תנאים לא מוכרים.

מה אני עושה פה לא יודע
מה זה פה בכלל, אני שואל

הפתיחה מאפשרת שיח על המקומות החדשים שאליהם אנחנו מגיעים, ולא תמיד אנו יודעים לאן הגענו ומה צפוי לנו במפגש עם המקום החדש. האם אני מרשה לעצמי לברר "מה זה פה בכלל?"  מהו סגנון ההתמודדות שלי במקום חדש? אני שקט? מתבונן? מבקש ללמוד? שואל? מתבייש? משמעי את קולי? מבקש שלא יראו שהצטרפתי?

מכל הצדדים אני שומע
סאלח, פה זה ארץ ישראל
פה זה ארץ ישראל, יא סאלח

כמה נעים שמישהו מסביר לאן הגענו.
כשאני מגיע/ה למקום חדש אני זקוק/ה להסבר? האם זה נותן לי תחושת ביטחון?  או אולי אני מעדיפ/ה ללמוד בעצמי, לאט לאט?

פה אתה תחיה גם כן אינשאללה
בארץ ציון כדבר אדוני

ברוך הבא אלינו, הזמנה להצטרפות ברוכה לקבוצת השתייכות חדשה. גם אתה תחיה כאן אתנו.
איך מרגיש סאלח עם קבלת הפנים? איך היינו מרגישים אנחנו?

איך עזבנו שמה את הבית
את הכול שמנו במזוודה
באנו כמו ביציאת מצרים
הילדים, המזוודה, אשתי

חיים שלמים נעזבו בארצות המוצא, "עזבנו בית", "הכול שמנו במזוודה", יצאנו למסע לארץ חדשה ולא נודעת.
מהי התחושה של לעזוב מקום מוכר, לעזוב את הבית?
איך אפשר לשים חיים שלמים במזוודה? מה לוקחים אתנו לדרך שכזו? על מה מוותרים שם? על מה מוותרים פה, במקום החדש?
מה השאירו מאחור? זיכרונות, חוויות, חברים, משפחה, אולי בעלי חיים, בתים, מקומות עבודה, האם אפשר להשאיר הכול מאחור ולהתחיל מחדש? או חלק רגשי וממשי נשאר אתנו גם כשאנחנו עוזבים מקום?
כשאתם יוצאים למסע, מה אתם בוחרים לקחת עמכם? על מה מוותרים כשצריך לבחור חפצים מעטים?
האם משהו מכם עזב פעם מקום מוכר? מה לקחתם משם, פיזית ורגשית?

לקחו אותי, לקחו אותי לכאן.
נתנו מיטה ופתיליה,
שמיכה קרועה וגם שולחן.
לקחו אותי חבובתי
נתנו לי בית שכולו מפח.
לקחו אותי לקחו אותי
מתי כבר גם אני אקח

ההרגשה הקשה של "לקחו אותי", כחפץ? האם בחרו? האם רצו? וגם אם כן, האם אני נותן שמכאן ינהלו אותי? יכתיבו לי כיצד אחיה? באילו תנאים?
לקחו לצד נתנו  - "נתנו מיטה ופתיליה, שמיכה קרועה וגם שולחן, בית שכולו מפח" - אפשרו תנאים בסיסיים של נתינה התחלתית, גם אם היו פחות נוחים, אולי אפילו מתסכלים. לצד הכמיהה לבית חדש בארץ זבת חלב ודבש, סלאח מגלה שנדרשת התמודדות עם הקיים, ומעלה את השאלה למול הנתינה: "מתי כבר גם אני אקח"..
יש ציפייה למצב טוב יותר.
מה קורה לנו כשאנחנו מגיעים למקום חדש שחשבנו שיהיה טוב יותר מקודמו? שהבטיחו לנו הבטחות לגביו ואנו מתאכזבים מן התנאים החדשים? אילו כוחות יש בנו להתמודד עם מצבי חיים כאלה?
מה יכול לעזור לנו להתמודד טוב יותר במקום חדש? אילו כוחות אישיים יש לי כדי להתמודד?
במי אנחנו יכולים להיעזר כשאנחנו מגיעים למקום חדש ולא מוכר? משפחה, חברים, צוות תומך, מדריכים, שכנים.

ועכשיו אין מי שיעזור

מה קורה לנו כשאנחנו מגלים שאין מי שיעזור? איך נתמודד?
האם ניעזר בכוחות אישיים? מה הם? אנחנו מכירים בהם? האם נחפש דרך למצוא כן מי או מה יכול לעזור לי ?
מה אני יודע/ת על הבחירות שלי בזמן שאני מרגיש/ה בודד/ה מול קושי?

 

מקרה שקרה לי – "מה אני עושה פה לא יודע  - מה זה פה בכלל, אני שואל?"
קרה לכם אי פעם שעזבתם מקום שאליו הייתם שייכים? בעקבות בחירה של ההורים או על דעת עצמכם? (מעבר דירה, ארץ מגורים, בין ערים, מעבר בין בתי ספר, מקבוצת חברים אחת לאחרת, מחוג, מלהיות בן/בת יחידים לאח/אחות חדשים שמצטרפים למשפחה, מהקבצה להקבצת לימוד חדשה, ממורה למורה וכד').

התחלקו לזוגות או לרביעיות ושתפו בחוויה אישית של כל אחד/ת מכם/ן הקשורה במעבר  ממקום מוכר למקום חדש, שבו נדרשה הסתגלות מחודשת.

*      היערכות למעבר - מה חשבתי לפני המעבר? מה הרגשתי? היו לי חששות? הייתי בטוח בהחלטתי? איך התכוננתי למעבר? מה גרם לי להרגשת ביטחון? מה הפחיד אותי לפני? מי עזר לי להתכונן? האם היה חפץ, מחשבה, הרגשה, שהחזקתי טרם המעבר פיזית או רגשית?

*      בזמן המעבר - מה הרגשתי? איך קיבלו אותי? האם מה שציפיתי תאם את המציאות? האם זה שהתכוננתי עזר? היה דומה למה שחשבתי שיתרחש או שונה? מי היה שם בשבילי?

*      יום, יומיים.. לאחר המעבר - מה אני חושב/ת על המעבר? האם היה קל? קשה? איך אני מרגיש/ה עם המעבר? האם יש בי געגועים למקום שעזבתי? מה דומה ומה שונה, בין המקום הקודם והמקום החדש? האם אני מרגיש שייך, או נדרש לי עוד זמן לכך? האם אני מרגיש בדידות ועצבות? או שמחה ו"ביחד" עוטף?

*      תקופת מה מאז המעברעכשיו כשמהמקום החדש כבר מוכר יותר, מה אני חושב/ת על המעבר? נעשה טוב מבחינתי? מבחינת הסביבה החדשה? אני מרגיש/ה חלק? יש בי תחושת שייכות למקום החדש? הסתגלתי? מה עזר לי להסתגל? מי היה שם בשבילי גורם תומך, קשוב, מסייע? מי או מה הקשה עליי את המעבר?
האם הייתי פועל/ת באותה הדרך שבה בחרתי להתמודד או הייתי עושה שינוי בהתנהגותי שלי או בסביבתי?

זוג או יחיד (על פי בחירת ההרכב) מקשיב לסיפור האישי ומסכם:
לאחר מכן מתחלפים בתפקידים של הדוברים והמסכמים.

  • מה הם הכוחות שאפשרו את המעבר בטוב?
  • מה הם הקשיים שעלו עם המעבר?
  • מי היה שם בשביל לתמוך, לסייע?
  • האם הייתה מחשבה/הרגשה/חפץ שסייעו?
  • האם החוויה הייתה כואבת וקשה, או טובה ומעצימה?

מה הדבר הכי חשוב  שלמדנו מהסיפורים האישיים? ______________________________________________________________

______________________________________________________________

 

משחק: אנחנו החלוצים החדשים
לעולים שהגיעו לארץ ממקומות שונים בעולם הובטחה ארץ זבת חלב ודבש. כשהגיעו התברר להם שהתנאים שהובטחו להם אינם דומים למציאות.

ננסה לדמיין כולנו שחזרנו בזמן וניסינו להתמודד עם קשיי העלייה. גילינו גם את תרומת העליות להתיישבות בארץ. הבנו כי לולא העליות, לא היה ניתן ליישב את הארץ הגדולה הזאת ולא היה אפשר להקים מדינה.

כשאנחנו חוזרים לתקופה שלנו נשאל: מי היו אלה שהקימו את היישוב שלנו – עולים? ותיקים? ואם היינו אנו החלוצים? מה היינו מקימים פה?

חלקו את התלמידים לקבוצות קטנות והנחו אותם לבנות את הישוב החלוצי החדש שלכם. כל קבוצה תעבוד מול בריסטול גדול שיחולק לארבעה חלקים:

כיצד ניערך לקבל את החברים החדשים שיגיעו?

איך ייראה היישוב החלוצי פיזית? מה חשוב שיהיה ביישוב (מבנים, מוסדות, אזורים)

איך נחלק את משימות ההקמה בינינו? ותיקים וחדשים?

כיצד נעזור זה לזה בהתאקלמות ביישוב החדש?

בתום הפעילות יציגו החלוצים החדשים את המלצותיהם בפני הכיתה במליאה.

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

השיר עוסק בעלייתו של סאלח שבתי לארץ ישראל, במסגרת מה שקרוי "העלייה ההמונית" של שנות ה-50'. עלייה זו הייתה ברובה מארצות האסלאם, ודמותו של סאלח שבתי מבטאת את העלייה הזאת. בעיני העולים הם היו ממש כמו עם ישראל שיצא ממצרים: "באנו כמו ביציאת מצרים". גם את החיים בארץ הם תפסו כהתגשמות הציפייה של דורות רבים של יהודים לגאולה בארץ ישראל: "פה זה ארץ ישראל, יא סאלח, פה היה דוד המלך חי/פה אתה תחיה גם כן אינשאללה, בארץ ציון כדבר אדוני". העולים מארצות האסלאם באו מתוך תחושה שהגאולה לה חיכה עם ישראל במשך כאלפיים שנים – הנה באה: "איך ראינו פעמי משיח, איך שמענו את קול השופר" – פעמי משיח הם הצעדים, כביכול, של המשיח הצועד ומביא את הגאולה, וקול השופר הוא הקול המבשר את הגאולה.

אבל דווקא בגלל התקוות והתרוממות הרוח העמוקה, הייתה אכזבה עם ההגעה לארץ. ניתן לראות זאת בדברי סאלח:  "מה אני עושה פה לא יודע? מה זה פה בכלל, אני שואל". במקום הגאולה והמשיח – החלו העולים לחיות חיי עוני: "נתנו מיטה ופתיליה, שמיכה קרועה וגם שולחן. לקחו אותי חבובתי, נתנו לי בית שכולו מפח". יתרה מזאת, העולים ספגו גם יחס מזלזל. דיברו איתם במילים יפות, חלקות כמו שמן:  "איך דיברו אלינו שמן זית", אבל התייחסו אליהם בזלזול, בגסות, כאילו הם מלוכלכים שצריך לחטא אותם בחומר ניקוי: "מן הבוקר עד הצהריים עברנו גם את ים הדי די טי".


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית-ישראלית שהשיר עומד בזיקה אליהם: זיקה לעם ולארץ, כבוד האדם.

מושגים מארון הספרים היהודי המלווים שיר זה: 
"שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה." 
(תוספתא, מסכת עבודה זרה, ה', ב')

גאולה – התקווה לעולם מתוקן ושלם ליוותה את היהדות למן ראשיתה, והתחזקה מאוד במציאות של הגולה, שבה הייתה תקווה לחיים מחודשים בארץ ישראל. על כן רבים ראו בציונות תנועה המממשת את ציפיות הגאולה של עם ישראל בגולה.


1. עלייה וקליטה

  • בררו עם התלמידים מהם הקשיים שאיתם מתמודדים עולים חדשים, כיצד הם כתושבי הארץ יכולים לתמוך ולסייע.
  • חלקו את מילות השיר ובחנו עם התלמידים עם אילו קשיים סאלח התמודד.

2. נהלו דיון: כתבו  על הלוח: "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות"(מתוך השיר – מומלץ גם להשמיעו בכיתה). ושאלו:

  • אילו תקוות ניתן לקוות שיתגשמו בארץ (לרכז על הלוח) ?
  • מה קורה למי שמצפה שכשהוא יעלה לארץ "תתגשמנה כל התקוות"?
  • מה הוא מרגיש כשהוא מתחיל להיתקל בקשיים שציינתם קודם?
  • איך ניתן לשמור על כבוד האדם של עולים חדשים כשהם נקלטים בחברה הישראלית?

נברר אמרת חז"ל: שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (תוספתא, מסכת עבודה זרה, ה', ב').

מדוע
נבחן מדוע ההתיישבות בארץ ישראל ע"פ חז"ל היא הדבר או המצווה החשובים ביותר?
האם התלמידים מסכימים עם טענה זו?

זרקור מוזיקלי

סאלח שבתי הוא עולה חדש, שהגיע לארץ ישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי. הוא אינו מכיר את התרבות, מרגיש אולי מתוסכל ומבולבל.

1. השיר "אח יא ראב" גדוש בשאלות:

  • מה אני עושה פה?
  • מה זה פה בכלל?
  • איפה, איפה, איפה ארץ ישראל?
  • איך עזבנו?
  • איך דיברו?
  • מתי כבר גם אני אקח?

על מה מעידות שאלות כה רבות? האזינו לשיר ובדקו האם גם בלחן מורגשות השאלות הללו.

2. רצ'יטטיב הוא סגנון כתיבה וביצוע מוזיקלי שנועד לחקות דיבור אנושי בשירה או בנגינה. לרוב מופיע הרצ'יטטיב באופרה. רצ'יטטיבים משמשים בדרך כלל לקידום העלילה או להבעת רעיון מסוים, או להבעת רגשות. הרצ'יטטיב ברובו הברתי (כלומר, לכל הברה צליל יחיד).
האם ניתן לזהות רצ'יטטיב בשיר? אם כן מדוע בחרה המלחינה במנגינה שאופייה רצ'יטטיבי?

3. מנגינת הבית:

מה מיוחד בתווים? האם משהו חוזר על עצמו? האם יש תיבות שחוזרות באופן מדויק/דומה?
מדוע יש כה הרבה הפסקות?
האם מבנה זה ממשיך לאורך כל הבית? אם כן, מדוע?
מנגינת הבית כתובה בסולם דו מינור, מדוע?

4. מנגינת הפזמון:
התלמידים  יקישו את תבנית המקצב ויבדקו האם תבנית זו חוזרת לכל אורך הפזמון.
הפזמון כתוב בסולם דו מז'ור. כיצד עובדה זו משפיעה על אופי המנגינה?

5. החלק השלישי משרה הרגשת הרהור מהולה בעצבות, בחוסר וודאות ובחוסר הבנה. גם חלק זה בעל אופי רצ'יטטיבי, עם נשימה קטנה בתחילת כל משפט ונשימות מרובות בסוף כל משפט עם צליל ארוך מאוד. התלמידים יעלו השערות מדוע יש נשימות קטנות בתחילת המשפטים ונשימות ארוכות בסוף כל משפט.

להלן הערכים המובילים בתוכנית על פי שכבות הגיל:
בכיתות א -  ואהבת לרעך כמוך 
בכיתות ב - כיבוד הורים וערך המשפחה 
בכיתות ג -  חברות ומנהיגות 
בכיתות ד -  ערבות הדדית 
בכיתות ה -  זיקה לעם ולארץ 
בכיתות ו -  מסורת וחידוש 
בכיתות ז - אחריות ומעורבות 
בכיתות ח - תיקון עולם 
בכיתות ט -  ערך החיים, כבוד האדם וחירותו

 

 

כָּל מָקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ, אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (ר' נחמן מברסלב)

 

הֵגַחְנוּ  יצאנו (כביכול מן האדמה)
יְּשִׁימוֹן שממה, מדבר
יֵהוֹם הַסַּעַר הסערה תרעיש, תעורר מהומה; ביטוי מהמנון הפלמ"ח
הַזָּקֵן – כינוי לבן גוריון, שהטיף ליישוב הנגב

אודות השיר
השיר מתאר את מסע עלייתו של העם היהודי לארץ ישראל במאה השנים האחרונות, מראשית הציונות בסוף המאה ה-19 ("ונמשכת שיירה מן המאה שעברה")

הבחירה להתחיל את הפזמון החוזר במילים "ונמשכת שיירה" מדגישה את העובדה שתהליך העלייה לארץ ופיתוחה אינו פוסק, וכי יש המשכיות וחיבור בין העולים והחלוצים בכל התקופות עד עצם היום הזה.

 

 

 

 

בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵרוֹ: בַּקּוֹל, בַּמַּרְאֶה וּבַדַּעַת. (בראשית ג, יט)

מְּאַחֶה - מחבר, מאחד

אודות השיר
"שיר ישראלי" הוא השיר המסיים יצירה גדולה שנקראת  "סויטה ישראלית" שכתבו אהוד מנור  ושלמה גרוניך.

ה"סוויטה הישראלית" נכתבה והולחנה בשנת 1995 על מנת לייצג את ישראל בפרויקט אירופאי "צעירי אירופה שרים" [Young Europe Sings].

השיר עוסק במאפיינים ייחודיים של החברה הישראלית ובמגוון האנושי והתרבותי שלה: "במקצב יווני עם מבטא פולני... בסלסול תימני עם כינור רומני... ". ודווקא מתוך הריבוי באה לידי ביטוי גם האחדות של "שיר ישראלי": "שיר חדש ישן שמאחה את הקרעים, הנה מה טוב ומה נעים". השורה הזו מתבססת כמובן על הפסוק והשיר הידוע: "הִנֵּה מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד" (תהילים קל"ג, א'). 

גם בביצוע השיר באים לידי ביטוי הריבוי והאחדות שבזהות היהודית ישראלית: שלמה גרוניך מבצע השיר יחד עם מקהלת מורן ומקהלת שבא, שבה שרים ילדים מהעדה האתיופית.

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

לשיר ישראלי/ אהוד מנור

השיר "שיר ישראלי" מאפשר שיח על הייחודיות והאחדות שבתרבות היהודית-ישראלית. הייחודיות מתבטאת באפיונים מגוונים המרכיבים את הזהות הישראלית של כל אחד/ת מאתנו.

הַשֶּׁלֶג שֶׁלְּךָ
וְהַמָּטָר שֶׁלִּי
הוואדִי שֶׁלְּךָ
וְהַנָּהָר שֶׁלִּי

שלך, שלי, מה בהרגשה שלי בארץ ישראל? מה של האחר? מי יודע מה של מי?

נִפְגָּשִׁים סוֹף סוֹף
בְּחוֹף יִשְׂרְאֵלִי

מה קורה כשכל ה"שלי" וה"שלך" נפגשים סוף סוף? זה קל? קשה? דורש הסתגלות? מהו החוף הישראלי בשבילי? ממה הוא מורכב?

עִם כָּל הַחֲלוֹמוֹת וְהַגַּעְגּוּעִים
עִם כָּל הַזִּכרוֹנוֹת
הַטּוֹבִים וְהָרָעִים
בְּשִׁיר חָדָשׁ יָשָׁן
שֶׁמְּאַחֶה אֶת הַקְּרַעִים
הִנֵּה מָה טוֹב
הִנֵּה מָה טוֹב
וּמָה נָעִים.

אילו חלומות יש לכולנו ולי באופן אישי כשאני מגיע למקום חדש? מה המקום שניתן לחלומות ולזיכרונות? איך הישן פוגש בחדש? מדוע כשהישן והחדש נפגשים מתרחש איחוי קרעים? ובסוף... כשהמפגש מתקיים, כיצד נוצר מצב שבו טוב ונעים?

בְּמִקְצָב יוונִי עִם מִבְטָא פּוֹלָנִי...
בְּסִלְסוּל תֵּמַנִי עִם כִּנּוֹר רוֹמָנִי...
מִי אֲנִי? מִי אֲנִי?
כֵּן אֲנִי! אֵלִי אֵלִי!
שִׁיר יִשְׂרְאֵלִי
     

הפסיפס הארץ ישראלי, של המשפחות שלנו שהגיעו מכל קצוות תבל, מאפשר שאלה: מי אני? מה אני?
איך ניתן לגשר על העבר, על האירועים ההיסטוריים ועל החוויות שחוו הדורות הקודמים לנו, בעלייתם ארצה? מה נשאר בהרגשה שלנו ממקום מוצאנו ועל מה "ויתרנו" כשנהיינו ישראלים?

ה- "למד" שֶׁלִּי
וֶה- "חית" שֶׁלְּךָ
ה-"עַיִן" שֶׁלִּי
וֶה-"רֵישׁ" שֶׁלְּךָ
נִפְגָּשִׁים סוֹף סוֹף
עִם תֹּף יִשְׂרְאֵלִי

האם השפה שלנו נשמעת שונה? ומה קורה לנו כשהאותיות למד, חית, עין וריש נפגשות סוף סוף לשפה אחת משותפת – לעברית?
מהו המקצב הישראלי בעיניך?

נִפְגָּשִׁים סוֹף סוֹף בחוֹף יִשְׂרְאֵלִי  -  קיבוץ גלויות

כמקדים לפעילות כדאי להסביר את המושג קיבוץ גלויות בצורה הפשוטה ביותר - גלות - מקומות בחוץ לארץ. קיבוץ - אוסף של אנשים שהתקבצו לחיות יחד. קיבוץ גלויות - אוסף של אנשים ממקומות שונים בעולם שהתקבצו לגור יחד.

בקשו מהתלמידים לשתף במדינות המוצא שהם מכירים, לא בהכרח שלהם. כתבו על הלוח את המדינות שהוזכרו. בקשו מהתלמידים להתבונן על מספר המדינות ועוררו דיון:

  • למה בעיניכם מדינת ישראל היא "קיבוץ גלויות"?
  • האם לדעתכם קל ליצור קיבוץ גלויות?
  • האם חשוב שמדינת ישראל תהיה קיבוץ גלויות?
  • מה קורה לאנשים שמגיעים מתרבויות שונות למקום חדש שבו חוקים ומנהגים חדשים?
  • מה את/ה יודע/ת לספר שקרה במשפחה שלך?
  • אני שמח/לא שמח על כך שהמדינה שלי מורכבת מקיבוץ גלויות?
  • יש בי גאווה על כך ש______________________________
  • הייתי רוצה שקיבוץ הגלויות יהיה _____________________
  • האם אתם מכירים את המושג "כור היתוך"? למה לדעתכם ביקשו ליצור "כור היתוך" (יש להסביר את המושג, הסיבות לכור ההיתוך וההשפעות של מדיניות זו על החברה עד ימינו)?

 

עִם כָּל הַחֲלוֹמוֹת וְהַגַּעְגּוּעִים, עִם כָּל הַזִּכרוֹנוֹת, הַטּוֹבִים וְהָרָעִים - חפץ אישי שלי שנשמר במשפחה.
בקשו מהתלמידים להביא מהבית חפץ אישי שעובר מדור לדור במשפחה (חפץ, תמונה, קטע מעיתון ישן, סיפור שעובר במשפחה, ברכה, מכתב, גלויה).
התלמידים יציגו את החפצים לעיני כל, וישתפו את תלמידי הכיתה בבחירה.
המורה יכין שאלות מנחות שיוכלו התלמידים לבחור נוסף על השאלות האישיות לבחירה חופשית:

  • מה גרם לך לבחור בחפץ שבחרת?
  • מה חפץ זה מסמל בשבילך?
  • האם הכרת את הסיפור אודות החפץ קודם למשימה?
  • האם החפץ הפך ליקר גם עבורך?
  • מדוע חפצים מן העבר יקרים לנו רגשית?
  • אילו היית מתבקש לבחור חפץ אישי שתרצה להעביר לילדיך ולנכדיך, במה היית בוחר?

 

כֵּן אֲנִי! אֵלִי אֵלִי! שִׁיר יִשְׂרְאֵלִי  - יש לי חלום ישראלי
הנחו את התלמידים לביטוי מגוון בעקבות השיר, אפשרו להם:

  • לצייר חלום ישראלי
  • לרקוד חלום ישראלי
  • לכתוב שיר על החלום הישראלי שלהם
  • לכתוב סיפור
  • לפסל בפלסטלינה חלום ישראלי
  • לכתוב כתבה לעיתון על חלום ישראלי

זרקור בתרבות יהודית ישראלית

השיר עוסק בייחודיות ובאחדות שבתרבות היהודית-ישראלית. הייחודיות מתבטאת באפיונים המגוונים המרכיבים את הזהות הישראלית: "במקצב יווני עם מבטא פולני... בסלסול תימני עם כינור רומני... ", והאחדות מתבטאת ב"שיר ישראלי": "שיר חדש ישן שמאחה את הקרעים, הנה מה טוב ומה נעים" . הייחודיות שבריבוי נובעת מקיבוץ גלויות, והאחדות נובעת מהאמירה במגילת העצמאות שנטמעה בהוויה הישראלית: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות... "
גם בביצוע השיר באים לידי ביטוי האחדות והייחודיות שבזהות היהודית ישראלית: שלמה גרוניך מבצע את השיר עם מקהלת מורן ומקהלת שבא, שבה שרים ילדים מהעדה האתיופית.


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית-ישראלית שהשיר עומד בזיקה אליהם: ערבות הדדית, זיקה לעם ולארץ.

מושגים מארון הספרים היהודי המלווים שיר זה:

  • קיבוץ גלויות: המונח לקוח מן התפילה, ומשמעותו איסוף, חיבור מחודש של יהודים בארץ ישראל. כך יתקבצו יהודים מכל רחבי העולם, שם חיו בגלות, ויעלו לארץ ישראל.
  • עדות בישראל: יהודים עלו מארצות שונות, ומכל מקום שחיו בו הביאו עמם לישראל את המסורת, את המאכלים המיוחדים לארץ המוצא ולעדה שאליה הם משתייכים: העדה המרוקאית, העדה הבולגרית, העדה הבוכרית, העיראקית, הרומנית וכו'.
  • אהבת אחים: בין העדות השונות צריכה לשרור אהבה, וכל אחד צריך לשמוח בריבוי המסורות והטעמים ובכך שכולם זכו לחיות בארץ ישראל. 

בדקו עם התלמידים:

1. בשיר נאמר "ושיר חדש ישן שמאחה את הקרעים". על אילו קרעים מדובר? אילו ביטויים הם מכירים שיש בהם שנאה של עדה אחת כלפי עדה אחרת? (כאן צריכים המורים לנהוג זהירות, כדי שהשיחה לא תגלוש לעלבונות).

2. התלמידים יציעו כיצד ניתן להתגבר על יחס של זלזול וביקורת כלפי עדות - שונות.

3. הצעה לתרגיל בכיתה:

  • תרגיל 1: הילדים כותבים לעצמם את העדות שאליהן הם משתייכים, ואחר כך מציינים כמה שיותר דברים טובים המאפיינים את העדות הללו. אם אינם יודעים, שיתייחסו לעדה "ישראלים". 
  • תרגיל 2: כל אחד אומר כמה שיותר דברים טובים על עדות שהוא עצמו לא שייך אליהן.

4. מה היתרון שיכול להיות למדינה המורכבת מעדות שונות, ממסורות שונות (נסו לתת דוגמאות מתחומים שונים: מוסיקה, אוכל, אמנות, וכו')?

5. האם לדעתם של התלמידים זה טוב שאנשים שומרים על המסורת שקיבלו מהבית? ואולי כל  אחד צריך לוותר על המסורת שלו, ולהשתלב ב"שיר ישראלי" אחד?

 

"בשלושה דברים אדם משתנה מחברו:  בקול, במראה ובדעת". (סנהדרין דף ל"ח תלמוד בבלי)

  • התלמידים יסבירו את האמרה ואת משמעותה. אילו מתחים יכולים להיווצר כשיש שונות בין עדות?
  • אילו עוד דברים מגדירים את השונות בין בני אדם?
  • הציעו לתלמידים לכתוב שלושה דברים שבהם הם שונים מרוב ילדי הכיתה. האם לדעתם השונות הזאת טובה או לא טובה?

זרקור מוזיקלי

  1. האזנה לשיר וסימון בעזרת היד את הקו שהמלודיה מציירת. על איזו מילה המלודיה קופצת בפעם הראשונה? מדוע?
  2.  בשיר יש קישוטים/סלסולים רבים. סימון  המילים המקושטות וברור מדוע דווקא הן מקושטות.
  3. המרחק בין שני צלילים-תווים נקרא במוסיקה: מרווח.  בשיר יש קפיצה למרווח גדול בשם אוקטבה. על איזו מילה מופיעה קפיצה זו ומדוע. סימונה במדגש (מרקר) בצבע אחר.
  4. בהמנון של מדינת ישראל "התקווה" מופיע מרווח האוקטבה גם כן. על איזו מילה הוא מופיע? מדוע.
  5. צפייה באחד מהסרטונים האלה (אפשר גם לשניהם):
    הליכה לקיסריה1  הליכה לקיסריה 2 
    מהו הקשר בין השיר "הליכה לקיסריה" לשיר "שיר ישראלי".
    ​האם קשר זה מקבל ביטוי במילים/בלחן/בשניהם?
  6.  צפייה בסרטון הבא. מה הקשר שלו ל"שיר ישראלי"?
    מדוע בחר אהוד מנור להשתמש דווקא בשירים אלה ב"שיר ישראלי"?
  7. היצירה "סוויטה ישראלית" מציגה (במילים ובמנגינה) מקבץ ססגוני של קטעים מוסיקליים. הבתים הראשונים של הסוויטה מתארים מקורות תרבותיים שונים שהשפיעו על התרבות הישראלית: קטע קדום, קטע רוסי, קטע תימני, קטע בלקני, קטע מרוקאי, קטע חסידי, קטע ספרדי, קטע אתיופי. הבית האחרון נקרא "שיר ישראלי" ומדגים את "היצירה הישראלית החדשה". יצירה הממזגת יסודות מוזיקליים מתרבויות שונות ויוצרת ביטוי מוזיקלי חדש.

צפייה בסרטון: סוויטה ישראלית.
הכנת רשימת המאפיינים של כל אחד מהקטעים (כל אחת מהגלויות) ומאפיינים "ישראליים".

שם הקטע

ציטוטים בטקסט

מאפיינים מוזיקליים

קטע קדום

 

 

 

קטע רוסי

 

 

 

קטע תימני

 

 

 

קטע יווני

 

 

 

קטע מרוקאי

 

 

 

קטע חסידי

 

 

 

קטע ספרדי

 

 

 

קטע אתיופי

 

 

 

שיר ישראלי

 

 

 

 

 

 

 

 

וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, ע"ב)

אודות השיר
היוצר יוסי גיספן כתב את השיר בעקבות מעשה הלינץ' (פעילות אלימה של המון המוציא להורג אדם ללא הליך משפטי) בשנת 2000, שבו נרצחו שני חיילי מילואים שנקלעו בטעות לרמאללה.

זהו שיר תפילה העוסק בכאב לנוכח האירוע הטראגי והמציאות הקשה בישראל (פיגועי טרור, מלחמות), ומבקש מן האל לחזק את העם בשעותיו הקשות.

הפזמון מצטט את פתיחת התפילה המוכרת: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד).

באחד מראיונותיו אמר יוסי גיספן כי כוונתו ברבות ממילות השיר המתארות אדם לפני מותו (למשל "עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח", "לאלוהיו קורא על סף תהום") הייתה כי "אילו אני הייתי שם, זה מה שהייתי אומר".

 

 

 

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ תְּחִלָּה, וְנָתַן הָעֵץ פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ יְבוּלָהּ. (ויקרא י"ט, י"ג)

מִּדְרֶכֶת מדרכה
נִיחוֹחוֹת ריחות טובים
רוֹסְסִים מרססים (ביטוי לטל היורד)
רִבּוֹא קַרְנַיִם  רבבות קרני השמש משמשת כביכול חופה, כבחתונה.
מְפַכּוֹת זורמות בשקט
הוֹרִיק – נעשה ירוק, פרח

אודות השיר
השיר עוסק בהתחדשות העם היהודי בארץ ישראל ובהקמת המדינה, דרך תיאור דמותו של אדם המתעורר בבוקר משינה.

השיר מגלם חוויה של תקומה, של התעוררות פתאומית ומפתיעה המתרחשת אחרי אלפי שנות גלות, של התחלה חדשה. בשיר ישנה אוירה של אופטימיות, חגיגיות ושמחה.

 

 

 

 

"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (הגדה של פסח)

אֶתְדַּפֵּק - אנקוש, אדפוק על
הוֹמָה - רועש, סואן
מִתְחוֹלֵל - מתקיים, מתרחש

אודות השיר
השיר "אני שייך" נכתב על ידי  אהוד מנור פעמיים. שם השיר והלחן זהים, מילות השיר שונו.
השיר הראשון, המופיע לפנינו, נכתב על ידי מנור כהמנון למכבייה, אירוע ספורט בהשתתפות ספורטאים יהודים מכל העולם  בשנת  1990.  הן מושמות כביכול בפי הצעירים משתתפי המכבייה, שהתכנסו בישראל מכל רחבי העולם, "בְּחֶבְרַת אַחַי וְאַחְיוֹתַי". מילות השיר מעוררות את תחושת הזיקה, הקשר והשייכות לעם היהודי: "עַד עוֹלָם אֲנִי שַׁיָּךְ".

כדי לתאר את הקשר לעם ולארץ השיר מתייחס גם למילים המוכרות לנו מתוך המנון המדינה: "נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמָה בִּי פְּנִימָה".

(השיר האחר נכתב ב-1998 לרגל חגיגות היובל של אוניברסיטת בר- אילן ממנה קבל מנור תואר "דוקטור של כבוד").

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

לשיר אני שייך / אהוד מנור

השיר "אני שייך" מאפשר שיח אודות תחושת הזיקה, הקשר והשייכות לעם היהודי.

 

בְּרַגְלַי עָבַרְתִּי אֶת הַגֶּשֶׁר
בְּיָדַי בַּשַּׁעַר אֶתְדַּפֵּק,

מהי הדרך שאנו עושים בדרך להרגשת שייכות וזהות? על איזה שער אני מתדפק/ת?

כִּי בְּעֹמֶק נִשְׁמָתִי הַקֶּשֶׁר
שֶׁלָּעַד לֹא יִנָּתֵק.

מתי קשר הוא שטחי ומתי עמוק? מדוע קשר עמוק לעד לא יינתק? מתי קשרים נרקמים ומתי הם מופרים? האם חשוב לי לקשור קשרים עמוקים בנשמתי? האם קשרים עמוקים יכולים לגרום לי להרגשה טובה? לפגוע בי?
האם קשרים יכולים להיות בעוצמות שונות? עם מי אני בדרך כלל רוקם קשר בנשמתי? מה אני יכול לעשות כדי לקשור קשרים עמוקים? כיצד אני יכול לשמר קשרים עמוקים שיחזיקו לאורך זמן?

אוֹר וָחֹם רַק הֵם נוֹתְנִים לִי כֹּחַ,
לִקְרָאתָם הַלֵּב נִפְתָּח.

האם נעים לי להרגיש אור וחום? מדוע הם נותנים לי כוח?
אילו עוד תנאים מאפשרים לי באופן אישי להרגיש הרגשת שייכות וכוח? מדוע בתנאים אלה הלב נפתח?
מה גורם לליבי להיפתח? להיסגר?

לֹא אוּכַל גַּם אִם אֶרְצֶה לִשְׁכֹּחַ-
עַד עוֹלָם אֲנִי שַׁיָּךְ.

מדוע ארצה לשכוח? ומדוע לא אוכל לשכוח? איזו הרגשה מתעוררת בי בעקבות הידיעה שלעולם אני שייך?

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמָה בִּי פְּנִימָה
לַכָּחֹל וְלַלָּבָן.

מהי ההרגשה ההומה בי פנימה? מה היא מחוללת בי?
מה המשמעות של כחול ולבן עבורי?
האם מי שאינו יהודי יכול להרגיש כך?

עוֹד חוֹזֵר וּמִתְחוֹלֵל הַפֶּלֶא

על איזה פלא מדובר? ואיך הוא ממשיך להתחולל? מדוע אני מופתע מכך שהוא ממשיך להתקיים?

בְּחֶבְרַת אַחַי וְאַחְיוֹתַי,
בִּזְכוּתָם שֶׁל רְגָעִים כָּאֵלֶּה
שֶׁאֶשָּׂא עַד סוֹף יָמַי.

האם מדובר באחי ואחיותיי הביולוגיים (אחי ואחיותיי האישיים)? האם חברים וחברות קרובים יכולים להיות בהרגשה שלי קרובים כאחים ואחיות? מדוע בזכותם אני מרגיש כפי שאני מרגיש ברגעים כאלה?
מדוע אשא אותם עד סוף חיי? אילו זיכרונות ורגעים אנחנו זוכרים לאורך זמן ממושך? כאלה שמעוררים בנו רגשות טובים/רעים/גם וגם?

 

אוֹר וָחֹם רַק הֵם נוֹתְנִים לִי כֹּחַ, לִקְרָאתָם הַלֵּב נִפְתָּחאור, חום והלב שלי

כל תלמיד מקבל ציור של אדם ריק ומעליו מצוירת שמש.
החלקים שבהם ימלאו את בחירתם יהיו השמש, הגוף, הלב, הידיים הראש והרקע. באותם המקומות יכתבו התלמידים מהו מקור האור שלי, החום שלי, האהבות שלי, המחשבות והרגשות שלי, הרקע שלי:

  • (בשמש) מהי/הוא, מי היא/הוא מקור האור שלי במקום שבו אני מרגיש שייך?
  • (בלב) מי האנשים האהובים עלי ומה אני מרגיש כלפיהם במקום בו אני מרגיש שייך?
  • (בידיים) מהם הדברים שאני אוהב/ת לעשות במקום שאליו אני מרגיש שייך?
  • (הראש)  אילו מחשבות יש לי על המקום שאליו אני שייך?
  • מדוע המקום הזה נותן לי תחושת שייכות?

 

בִּזְכוּתָם שֶׁל רְגָעִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֶשָּׂא עַד סוֹף יָמַי – רגע אחד אישי
בקשו מהתלמידים לשתף ברגע אחד בלתי נשכח שחווה:

  • לפני כמה זמן התרחש הרגע?
  • מה התרחש שם ברגע הזה?
  • היכן התרחש?
  • מה הדבר שהכי ריגש אותי ברגע הנבחר?
  • אילו רגשות עלו וצפו בי במהלך הרגע?
  • אילו מחשבות עולות וצפות בי כעת כשאני נזכר/ת ברגע?
  • מי היה שותף/שותפים לרגע הזה יחד איתי?
  • את מי שיתפתי עד כה בחוויית הרגע?
  • מדוע בחרתי לשתף דווקא ברגע הזה?

 

עוֹד חוֹזֵר וּמִתְחוֹלֵל הַפֶּלֶא – יש לי מקום, אין לי מקום...
המורים ישחקו עם הילדים במשחק "כיסאות מוזיקליים:
בכיתה יסודרו כיסאות, אחד פחות ממספר המשתתפים.
התלמידים מסתובבים סביב הכיסאות כל עוד מושמע השיר "אני שייך". כאשר מופסקת המוסיקה התלמידים תופסים מקום ישיבה, למעט תלמיד אחד שלא הספיק לתפוס כיסא.

לאחר ההדגמה של המשחק בכמה סיבובים, או עד שנשאר רק תלמיד אחד, מעלים נקודות לדיון על מקום השתייכות:

  • מה הרגשתי בחיפושיי אחר מקום בטוח משלי?
  • האם הרגשתי חלק משמעותי מהקבוצה?
  • האם הרגשתי שייך כשהיה לי מקום משלי?
  • האם מישהו בקבוצה דאג לי?
  • מה הייתה חשיבותו של כל אחד מחברי הקבוצה?
  • מתי פעלתי בשיתוף ומתי לבדי?
  • מה הרגשתי שהצלחתי לתפוס מקום ומישהו אחר הוצא מקבוצת ההשתייכות של המשחק?
  • מה הרגשתי כשכל המקומות נתפסו ולא נשאר לי מקום בקבוצה?
  • איך אני מרגיש כשאני מצליח למצוא מקום פעם אחר פעם?
  • איך אני מרגיש כשאני נדחה מהמשחק? שאין לי מקום עוד?

 

זרקור בתרבות יהודית ישראלית

השיר נכתב על ידי אהוד מנור כהמנון למכבייה, אירוע ספורט בהשתתפות ספורטאים יהודים מכל העולם. מילות השיר מעוררות את תחושת הזיקה, הקשר והשייכות לעם היהודי. שם השיר "אני שייך" ותחושת השייכות החוזרת בכל בית- "כי בעומק נשמתי הקשר שלעד לא ינתק" או "לא אוכל, גם אם ארצה לשכוח - עד עולם אני שייך" - מציבים שאלה כיצד הזיקה ותחושת השייכות נשמרים. התשובות לכך כנראה רבות, אבל המשמעותית שבהן היא המסורת האומרת לנו "והגדת לבנך", או "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ההגדה של פסח מתמצתת את "הוראות ההפעלה" של הזיכרון היהודי...."  אומר לנו עמוס עוז בספרו "יהדות ומילים". השייכות נשענת על התרבות היהודית, אך משולבת בישראליות,  ב"נפש יהודי הומה בי פנימה לכחול וללבן".


ערכים מובילים לפי תכנית הלימודים בתרבות יהודית-ישראלית שהשיר עומד בזיקה אליהם: מסורת וקשר למסורת, שייכות וערבות הדדית

מושגים מארון הספרים היהודי המלווים שיר זה:
שייכות לעם, עמיות: התחושה המפעמת בליבם של יהודים, של שייכות וקשר לעם היהודי וליהודים אחרים בהם הם רואים סוג של משפחה מורחבת.
נפש יהודי הומה: ציטוט מתוך ההמנון, 'התקווה': 'ולפאתי מזרח פנימה, נפש יהודי הומיה'


1. שייכות לעם ועמיות יהודית

  • נגדיר עם התלמידים את משמעות המושג "אני שייך".
  • נשאל: באילו אופנים נוצר הקשר ליהדות? כשאני רואה יהודי בחו"ל – מדוע אני מרגיש אליו קשר ושייכות? (אפשר ברשימה על הלוח: דיבור עברית, שירות בצה"ל, חוויות משותפות, שירים משותפים, תוכניות טלוויזיה שאנחנו מכירים, הדלקת נרות, סדר פסח, שבת, אויבים משותפים, מלחמות וכו').
  • מתי מרגישים את הקשר ליהדות חזק יותר (למשל – בזמן שאנחנו בחו"ל, בזמן מלחמות, בזמן סדר פסח), ומתי פחות (למשל בשגרה)?
  • אחד הזמנים שבהם נבנים הקשר והזיקה ליהדות הוא במהלך סדר פסח, שם נאמר "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".  מדוע אנו מחויבים להמשיך ולספר ביציאת מצרים, אירוע שעל פי המסורת התקיים לפני אלפי שנים? כיצד תורם הסיפור של יציאת  מצרים לתחושת השייכות והזהות?

2. נפש יהודי הומיה
נחלק לתלמידים את מילות השיר ונדון על ההמנון

"...נפש יהודי הומיה 
ולפאתי מזרח קדימה 
עין לציון צופיה.." (המנון)

"..נפש יהודי הומה בי פנימה 
לכחול וללבן...." 
(ציטוט מתוך השיר "אני שייך")

הילדים ישוו בין שני הטקסטים: מה הדמיון שביניהם? מה ההבדל?


1. תרגיל – שאלה של זהות

  • התלמידים יבחרו תמונות שונות מהעולם היהודי, הישראלי והאישי שלהם, למשל: מטוס אל על, ספר תורה, דגל, פרדס תפוזים, פמוטות, כנסת ישראל, משחק מונופול, תמונה של אילן רמון, משחק כדורגל, מזוזה, טבעת וכדומה.
  • כל  תלמיד יבחר 4 תמונות שלדעתו מגדירות מי הוא (מגדירות את זהותו).
  • ערכו טבלה בכיתה. כמה חפצים יהודיים נבחרו?, כמה ישראליים? וכמה אישיים?
  • דברו על מורכבותה של הזהות. בדקו איזו מהזהויות קיבלה הרבה תמונות ואיזו מעט? בדקו עם התלמידים מדוע.
  • הציעו לתלמידים להביא תמונות נוספות מהבית שלדעתם מגדירות את זהותם.
  • ערכו תמונות אלו כקולאז' ובקשו מהתלמידים לטעון מדוע דווקא תמונות אלו הן המראה של הזהות שלהם.

 

אמרה המלווה את השיר: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם"(הגדה של פסח)

נברר עם התלמידים מה המשמעות של הביטוי שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
מדוע צריך אדם לזכור שהוא יצא ממצרים?
מהו הזיכרון? כיצד אנחנו "שלא היינו ביציאת מצרים" יכולים או צרכים לזכור אותה?

 

זרקור מוזיקלי

  • ניתוח טקסטואלי ומוזיקלי תוך הדגשת נקודות הקשר בין המילים ללחן.
  • התבוננות בשם השיר. מה משמעות האמירה "אני שייך"? למי? למה?
  • קריאת השיר. למה מרגיש המשורר שייך? הסבר.
  • למה אנחנו מרגישים שייכים וכיצד? מה עושה תחושת השייכות? מתי אתה רוצה להיות שייך?
  • הקשר לעם היהודי - כיצד הוא בא לידי ביטוי בשיר (נפש יהודי הומה בי פנימה.... לכחול וללבן)?
  • בחירת השורה המשמעותית ביותר בשיר בשביל כל אחד והסבר מדוע.
  • איזו שורה הייתה משמעותית ביותר למלחינה נורית הירש? לפי מה? מה יש בה שאין ביתר השורות (לא אוכל......- יש קפיצה גדולה מאוד - השוואה ל"התקווה" ואפשר גם לשיר "ללכת שבי אחרייך")?
  • ציור ואיתור הקו המלודי של השיר, הסקת מסקנות באשר לאווירה הנוצרת על פי כיווניות המנגינה (ירידה, עלייה).
  • ביצוע השיר בהצטברות כאשר מתחילים את השיר בסולו ואחר כך נוספות קבוצות תלמידים בהדרגה אל סיום שבו כלל התלמידים שרים. לאחר הביצוע ניתוח התחושות שחשו התלמידים המבצעים והמאזינים בכיתה, ופיתוח שיחה בנושא שירת רבים - מהן תכונותיה, אילו תחושות היא מעוררת ומהי הדינמיקה המאפיינת הצטברות.
  • דיון באשר למאפייניו של המנון. האזנה להמנון הישראלי, התייחסות להבדל בין המנון פונקציונלי, לצורך טקס כלשהו, להמנון לאומי (מיועד לכיתות גבוהות).
  • חלוקת התלמידים לקבוצות. כל קבוצה מקבלת בית אחר מהשיר (כולל הפזמון) ודנה כיצד היא מעוניינת להציג את החלק שקיבלה. ניתן לאבזר את הקבוצות בכלי הקשה, בסרטי קרפ בכחול ולבן, אפשר להציע לילדים לבחור בביצוע הכולל תנועה, נגינה, ומשחק בצירוף שירה. כל קבוצה מציגה את עבודתה. דנים בדרך שבה הקבוצות בחרו להציג את חלקי השיר. ולסיום ביצוע השיר ברצף כאשר כל קבוצה קמה בזמנה ומבצעת את חלקה המוזיקלי. כך נוצרת יצירה שלמה בשירה, בנגינה ובתנועה.
  • התנסות בכתיבת טקסט ולחן להמנון בית ספרי על פי מאפייני ההמנון שדנו בהם בשיעורים.
  • בכיתות גבוהות שיש בהן תלמידים מנגנים ונלמד בהן תחום הסגנונות במוסיקה ניתן לאפשר לתלמידים לנגן את השיר בסגנונות שונים.

 

 

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. (תהילים קכ"ו, ה)

שְׂחוֹק – צחוק, שמחה
אֲפִיקִים – מסלול הנחלים
וּבָכֹה – מתוך בכי, דאגה
נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע – מושך במחרשה
אֲלֻמֹּתָיו – חבילות השיבולים של
התבואה  
מִתְחוֹלֵל – מתקיים, מתרחש

אודות השיר
מזמור זה מספר תהילים נוהגים לשיר בקהילות רבות בישראל בסעודות השבת והחג וכן באירועי שמחה כמו נישואין. המזמור מעלה את תקוות הגאולה, ומתאר את תפילתם של הגולים לבבל, לפני כאלפיים וחמש מאות שנה: "שׁוּבָה אדוני אֶת שְׁבִיתֵנוּ", כלומר – השב אותנו לארץ. הגולים מדמיינים וחוזים את שיבתם לארץ ישראל, הנראית להם פנטסטית, מופלאה, כמו חלום שמתגשם, עד כדי כך שהם זקוקים לשמוע את דברי הגויים על כך שאכן נגאלו.

בצד התפילה השיר מציג את השמחה וההתרגשות הגדולה שתאחוז בחוזרים מן הגלות. הדימויים בחלק זה של המזמור לקוחים מעולמם החקלאי של יושבי הארץ – אפיקי הנגב (הנחלים) המתמלאים במים שוטפים בפתאומיות, ללא שום הכנה מוקדמת, או קושי הזריעה של האיכרים והספקות הנלווים אליה (אם ירד גשם, אם התבואה תצליח וכו') ואת חדוות קצירת הפירות.
היו שפירשו עניינים אלו כפשוטם, כמשאלה לעתיד, והיו שראו במזמור שיר של שבי ציון, שחזרו לארץ אחרי גלות בבל.

בזמן הדיונים על המנון המדינה היו מי שדרשו שמזמור זה יהיה המנון המדינה, שהיא "שיבת ציון" של ימינו.

 

 

 

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ. (תהילים צ"ו, י"א)

פּוֹרֵט – מנגן
כַּטּוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן – אולי אחרי ששתה הרבה יין, והוא במצב רוח טוב
נִפְעֶמֶת – נדהמת
מִּשְׁעוֹל – שביל, דרך.
מִתְחוֹלֵל – מתקיים, מתרחש

אודות השיר
בשיר מתוארת נגינתו המופלאה של דוד המלך. השיר מזכיר כמה אירועים מן הסיפור בתנ"ך: תחילה, סיפור ההעברה החגיגית  של ארון ה' לירושלים, כאשר מיכל, בִתו של שאול ואשתו של דוד, צופה בו מהחלון. בנוסף, השיר מזכיר את נגינתו של דוד בצעירותו לשאול המלך. לימים הפך דוד עצמו למלך ישראל, כבש את ירושלים והפך אותה לבירת ממלכתו. השיר מסתיים ביצירת רצף היסטורי בן אלפי שנים, כביכול עד עצם היום הזה שבו ממשיכה להישמע נגינתו של דוד המלך בירושלים.

השיר "כינור דוד" בוצע לראשונה על ידי הזמר שימי תבורי וזכה במקום השני בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1977. מאז הפך השיר הקצבי ללהיט מצליח. 

 

 

הִתְעורְרִי הִתְעורְרִי, כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי, עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי, כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּה. (מן הפיוט "לכה דודי")

רָנִּי, צַהֲלִי – שמחי
מִשְׁכָּנִי – בית המקדש
נָאוָה – יפה
שִׁפְלוּתֵךְ – גלותך, סבלך
דְבִירָךְ – בית מקדשך
צְבִיָּה – ארץ הצבי, כינוי לארץ ישראל
גִּילִי – שמחי
כְּצִיץ – פרח
וּדְגִי וּרְבִי – תתרבי (כדגים, שהם סמל לפריון)
נְכוֹנָה - מוכנה
יִנּוֹן – כינוי למשיח
אֵלִיָּה – אליהו הנביא
שְׁבִיּוֹתַיִךְ – השבויים בגלות

אודות השיר
פיוט ממסורת יהודי טוניס, אותו חיבר אשר מזרחי במאה ה-20 ללחן של שיר ערבי. בשיר פונה הדוד (כלומר, האוהב), כינוי לאל, ברכות ובחן לרעיה (עם ישראל) לשוב לארץ ישראל ולחדש את ימיהם כקדם. הפיוט מתייחס בלשונו לא מעט לפיוט הקדום והמוכר "לכה דודי", שגם בו מודגשת הציפיה לגאולה באמצעות דימוי האהבה של דוד ורעיה. עם זאת בפיוט זה מודגשת יותר לקיחת האחריות הפעילה של עם ישראל על גורלו: "שׁוּבִי אַתְּ, וַאֲנִי אָשׁוּבָה". 

שיר זה מבשר את הקמת המדינה ואת ההתיישבות בארץ לאחר אלפי שנות גלות. שיבת העם לארצו במאה ה-20 נתפשה על ידי יהודים רבים כתחילת הגאולה ("אתחלתא דגאולה"). לקראת סוף הפיוט מציין המשורר "כי הגאולה נכונה" כלומר הגאולה מוכנה, כבר כאן.

 

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (נפתלי הרץ אימבר, מתוך ההמנון "התקווה")​

מְּכוֹרָה – המקום בו אדם נולד, מולדת
אֶרֶץ הַצְּבִי – כינוי לארץ ישראל
יָתֵד נִתְקַע – ביטוי להתיישבות, השתקעות במקום
בְּרִית עוֹלָם – קשר נצחי
נִפְסַע – נצעד

אודות השיר
הדובר בשיר מבקש שנשיר לכבוד ארץ ישראל, ובכך נבטא את אהבתנו אותה. פעמים רבות שירים מצליחים להביע את מה שקשה לנו לומר במילים רגילות. ואכן, כבר לפני אלפי שנים נוצרו בתרבות היהודית שירים ומזמורים כביטוי לקשת רחבה של תחושות ורגשות עמוקים (כגון שירת הים – לבטא תודה ושמחה על ההצלה מידי המצרים; "שיר השירים" – לבטא אהבה בין איש לאישה; ועוד.) 

האהבה לארץ ישראל המוצגת בשיר פורסת יריעה של עבר, הווה ועתיד: האהבה מבוססת על קשר וזיקה עמוקים לארץ גם ממרחק של ארצות ושל שנים רבות; היא מתבטאת היום בכך שאנו חיים בה ונדרשים לשמור עליה ולבנות בה חברה ראויה; והיא מבטאת גם מחויבות ותקווה כלפי העתיד. 

השיר שבוצע על ידי הזמר חיים משה, יצא בשנת 1987 באלבומו "כל נדריי", והיה אחד הלהיטים בשנות ה-80. באחרונה, לכבוד שנת 62 למדינה, אף זכה השיר לביצוע מחודש ומפתיע של בן ישראלי.

 

 

וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם, בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.

אודות השיר
"ותן טל ומטר לברכה על-פני האדמה."
ימי הסתיו וראשית החורף מביאים עימם את התקווה לגשם. הציפייה לגשם מילאה תפקיד מרכזי בחייהם ובדתם של תושביה הקדומים של ארץ כנען, והיא קשורה קשר הדוק לאדמה ולחיים בארץ ישראל גם בימינו. ברכת הגשם היא גם ברכת הפריון, הפרנסה והחיים בכלל. בפסוק המובא כפתגם, פסוק הלקוח מקריאת שמע, יש קשר ותלות בין ירידת הגשם, החיים בארץ וברכת הארץ ובין הדרישה והאחריות המוטלת עלינו לחיות בה חיים מוסריים, מתוקנים וראויים. 

Please rotate Your Device
In Portrait Mode.

You are using an outdated version of Internet Explorer. For better user experience, please, upgrade your browser.