דילוג לתוכן

שיר של יום - זיקה לעם ולארץ

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

השיר "אח יא ראב" מאפשר שיח על  קשיי העלייה והקליטה במדינת ישראל, ובהקבלה למקום חדש שאינו מוכר כשהחוקים, מנהגי בני המקום, כללי ההתנהגות והתנאים חדשים, מצריכים יכולת להסתגל ולהתמודד עם תנאים לא מוכרים.

מה אני עושה פה לא יודע
מה זה פה בכלל, אני שואל

הפתיחה מאפשרת שיח על המקומות החדשים שאליהם אנחנו מגיעים, ולא תמיד אנו יודעים לאן הגענו ומה צפוי לנו במפגש עם המקום החדש. האם אני מרשה לעצמי לברר "מה זה פה בכלל?"  מהו סגנון ההתמודדות שלי במקום חדש? אני שקט? מתבונן? מבקש ללמוד? שואל? מתבייש? משמעי את קולי? מבקש שלא יראו שהצטרפתי?

מכל הצדדים אני שומע
סאלח, פה זה ארץ ישראל
פה זה ארץ ישראל, יא סאלח

כמה נעים שמישהו מסביר לאן הגענו.
כשאני מגיע/ה למקום חדש אני זקוק/ה להסבר? האם זה נותן לי תחושת ביטחון?  או אולי אני מעדיפ/ה ללמוד בעצמי, לאט לאט?

פה אתה תחיה גם כן אינשאללה
בארץ ציון כדבר אדוני

ברוך הבא אלינו, הזמנה להצטרפות ברוכה לקבוצת השתייכות חדשה. גם אתה תחיה כאן אתנו.
איך מרגיש סאלח עם קבלת הפנים? איך היינו מרגישים אנחנו?

איך עזבנו שמה את הבית
את הכול שמנו במזוודה
באנו כמו ביציאת מצרים
הילדים, המזוודה, אשתי

חיים שלמים נעזבו בארצות המוצא, "עזבנו בית", "הכול שמנו במזוודה", יצאנו למסע לארץ חדשה ולא נודעת.

  • מהי התחושה של לעזוב מקום מוכר, לעזוב את הבית?
  • איך אפשר לשים חיים שלמים במזוודה? מה לוקחים אתנו לדרך שכזו? על מה מוותרים שם? על מה מוותרים פה, במקום החדש?
  • מה השאירו מאחור? זיכרונות, חוויות, חברים, משפחה, אולי בעלי חיים, בתים, מקומות עבודה, האם אפשר להשאיר הכול מאחור ולהתחיל מחדש? או חלק רגשי וממשי נשאר אתנו גם כשאנחנו עוזבים מקום?
  • כשאתם יוצאים למסע, מה אתם בוחרים לקחת עמכם? על מה מוותרים כשצריך לבחור חפצים מעטים?
  • האם משהו מכם עזב פעם מקום מוכר? מה לקחתם משם, פיזית ורגשית?

לקחו אותי, לקחו אותי לכאן.
נתנו מיטה ופתיליה,
שמיכה קרועה וגם שולחן.
לקחו אותי חבובתי
נתנו לי בית שכולו מפח.
לקחו אותי לקחו אותי
מתי כבר גם אני אקח

ההרגשה הקשה של "לקחו אותי", כחפץ? האם בחרו? האם רצו? וגם אם כן, האם אני נותן שמכאן ינהלו אותי? יכתיבו לי כיצד אחיה? באילו תנאים?
לקחו לצד נתנו  - "נתנו מיטה ופתיליה, שמיכה קרועה וגם שולחן, בית שכולו מפח" - אפשרו תנאים בסיסיים של נתינה התחלתית, גם אם היו פחות נוחים, אולי אפילו מתסכלים. לצד הכמיהה לבית חדש בארץ זבת חלב ודבש, סלאח מגלה שנדרשת התמודדות עם הקיים, ומעלה את השאלה למול הנתינה: "מתי כבר גם אני אקח"..
יש ציפייה למצב טוב יותר.
מה קורה לנו כשאנחנו מגיעים למקום חדש שחשבנו שיהיה טוב יותר מקודמו? שהבטיחו לנו הבטחות לגביו ואנו מתאכזבים מן התנאים החדשים? אילו כוחות יש בנו להתמודד עם מצבי חיים כאלה?
מה יכול לעזור לנו להתמודד טוב יותר במקום חדש? אילו כוחות אישיים יש לי כדי להתמודד?
במי אנחנו יכולים להיעזר כשאנחנו מגיעים למקום חדש ולא מוכר? משפחה, חברים, צוות תומך, מדריכים, שכנים.

ועכשיו אין מי שיעזור

מה קורה לנו כשאנחנו מגלים שאין מי שיעזור? איך נתמודד?
האם ניעזר בכוחות אישיים? מה הם? אנחנו מכירים בהם? האם נחפש דרך למצוא כן מי או מה יכול לעזור לי ?
מה אני יודע/ת על הבחירות שלי בזמן שאני מרגיש/ה בודד/ה מול קושי?

 

מקרה שקרה לי – "מה אני עושה פה לא יודע  - מה זה פה בכלל, אני שואל?"
קרה לכם אי פעם שעזבתם מקום שאליו הייתם שייכים? בעקבות בחירה של ההורים או על דעת עצמכם? (מעבר דירה, ארץ מגורים, בין ערים, מעבר בין בתי ספר, מקבוצת חברים אחת לאחרת, מחוג, מלהיות בן/בת יחידים לאח/אחות חדשים שמצטרפים למשפחה, מהקבצה להקבצת לימוד חדשה, ממורה למורה וכד').

התחלקו לזוגות או לרביעיות ושתפו בחוויה אישית של כל אחד/ת מכם/ן הקשורה במעבר  ממקום מוכר למקום חדש, שבו נדרשה הסתגלות מחודשת.

  • היערכות למעבר - מה חשבתי לפני המעבר? מה הרגשתי? היו לי חששות? הייתי בטוח בהחלטתי? איך התכוננתי למעבר? מה גרם לי להרגשת ביטחון? מה הפחיד אותי לפני? מי עזר לי להתכונן? האם היה חפץ, מחשבה, הרגשה, שהחזקתי טרם המעבר פיזית או רגשית?
  • בזמן המעבר - מה הרגשתי? איך קיבלו אותי? האם מה שציפיתי תאם את המציאות? האם זה שהתכוננתי עזר? היה דומה למה שחשבתי שיתרחש או שונה? מי היה שם בשבילי?
  • יום, יומיים.. לאחר המעבר - מה אני חושב/ת על המעבר? האם היה קל? קשה? איך אני מרגיש/ה עם המעבר? האם יש בי געגועים למקום שעזבתי? מה דומה ומה שונה, בין המקום הקודם והמקום החדש? האם אני מרגיש שייך, או נדרש לי עוד זמן לכך? האם אני מרגיש בדידות ועצבות? או שמחה ו"ביחד" עוטף?
  • תקופת מה מאז המעברעכשיו כשמהמקום החדש כבר מוכר יותר, מה אני חושב/ת על המעבר? נעשה טוב מבחינתי? מבחינת הסביבה החדשה? אני מרגיש/ה חלק? יש בי תחושת שייכות למקום החדש? הסתגלתי? מה עזר לי להסתגל? מי היה שם בשבילי גורם תומך, קשוב, מסייע? מי או מה הקשה עליי את המעבר?
  • האם הייתי פועל/ת באותה הדרך שבה בחרתי להתמודד או הייתי עושה שינוי בהתנהגותי שלי או בסביבתי?

זוג או יחיד (על פי בחירת ההרכב) מקשיב לסיפור האישי ומסכם:
לאחר מכן מתחלפים בתפקידים של הדוברים והמסכמים.

  • מה הם הכוחות שאפשרו את המעבר בטוב?
  • מה הם הקשיים שעלו עם המעבר?
  • מי היה שם בשביל לתמוך, לסייע?
  • האם הייתה מחשבה/הרגשה/חפץ שסייעו?
  • האם החוויה הייתה כואבת וקשה, או טובה ומעצימה?

מה הדבר הכי חשוב  שלמדנו מהסיפורים האישיים? ______________________________________________________________

______________________________________________________________

 

משחק: אנחנו החלוצים החדשים
לעולים שהגיעו לארץ ממקומות שונים בעולם הובטחה ארץ זבת חלב ודבש. כשהגיעו התברר להם שהתנאים שהובטחו להם אינם דומים למציאות.

ננסה לדמיין כולנו שחזרנו בזמן וניסינו להתמודד עם קשיי העלייה. גילינו גם את תרומת העליות להתיישבות בארץ. הבנו כי לולא העליות, לא היה ניתן ליישב את הארץ הגדולה הזאת ולא היה אפשר להקים מדינה.

כשאנחנו חוזרים לתקופה שלנו נשאל: מי היו אלה שהקימו את היישוב שלנו – עולים? ותיקים? ואם היינו אנו החלוצים? מה היינו מקימים פה?

חלקו את התלמידים לקבוצות קטנות והנחו אותם לבנות את הישוב החלוצי החדש שלכם. כל קבוצה תעבוד מול בריסטול גדול שיחולק לארבעה חלקים:

כיצד ניערך לקבל את החברים החדשים שיגיעו?

איך ייראה היישוב החלוצי פיזית? מה חשוב שיהיה ביישוב (מבנים, מוסדות, אזורים)

איך נחלק את משימות ההקמה בינינו? ותיקים וחדשים?

כיצד נעזור זה לזה בהתאקלמות ביישוב החדש?

בתום הפעילות יציגו החלוצים החדשים את המלצותיהם בפני הכיתה במליאה.

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

השיר עוסק בעלייתו של סאלח שבתי לארץ ישראל, במסגרת מה שקרוי "העלייה ההמונית" של שנות ה-50'. עלייה זו הייתה ברובה מארצות האסלאם, ודמותו של סאלח שבתי מבטאת את העלייה הזאת. בעיני העולים הם היו ממש כמו עם ישראל שיצא ממצרים: "באנו כמו ביציאת מצרים". גם את החיים בארץ הם תפסו כהתגשמות הציפייה של דורות רבים של יהודים לגאולה בארץ ישראל: "פה זה ארץ ישראל, יא סאלח, פה היה דוד המלך חי/פה אתה תחיה גם כן אינשאללה, בארץ ציון כדבר אדוני". העולים מארצות האסלאם באו מתוך תחושה שהגאולה לה חיכה עם ישראל במשך כאלפיים שנים – הנה באה: "איך ראינו פעמי משיח, איך שמענו את קול השופר" – פעמי משיח הם הצעדים, כביכול, של המשיח הצועד ומביא את הגאולה, וקול השופר הוא הקול המבשר את הגאולה.

אבל דווקא בגלל התקוות והתרוממות הרוח העמוקה, הייתה אכזבה עם ההגעה לארץ. ניתן לראות זאת בדברי סאלח:  "מה אני עושה פה לא יודע? מה זה פה בכלל, אני שואל". במקום הגאולה והמשיח – החלו העולים לחיות חיי עוני: "נתנו מיטה ופתיליה, שמיכה קרועה וגם שולחן. לקחו אותי חבובתי, נתנו לי בית שכולו מפח". יתרה מזאת, העולים ספגו גם יחס מזלזל. דיברו איתם במילים יפות, חלקות כמו שמן:  "איך דיברו אלינו שמן זית", אבל התייחסו אליהם בזלזול, בגסות, כאילו הם מלוכלכים שצריך לחטא אותם בחומר ניקוי: "מן הבוקר עד הצהריים עברנו גם את ים הדי די טי".


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית-ישראלית שהשיר עומד בזיקה אליהם: זיקה לעם ולארץ, כבוד האדם.

מושגים מארון הספרים היהודי המלווים שיר זה: 
"שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה." 
(תוספתא, מסכת עבודה זרה, ה', ב')

גאולה – התקווה לעולם מתוקן ושלם ליוותה את היהדות למן ראשיתה, והתחזקה מאוד במציאות של הגולה, שבה הייתה תקווה לחיים מחודשים בארץ ישראל. על כן רבים ראו בציונות תנועה המממשת את ציפיות הגאולה של עם ישראל בגולה.


1. עלייה וקליטה

  • בררו עם התלמידים מהם הקשיים שאיתם מתמודדים עולים חדשים, כיצד הם כתושבי הארץ יכולים לתמוך ולסייע.
  • חלקו את מילות השיר ובחנו עם התלמידים עם אילו קשיים סאלח התמודד.

2. נהלו דיון: כתבו  על הלוח: "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות"(מתוך השיר – מומלץ גם להשמיעו בכיתה). ושאלו:

  • אילו תקוות ניתן לקוות שיתגשמו בארץ (לרכז על הלוח) ?
  • מה קורה למי שמצפה שכשהוא יעלה לארץ "תתגשמנה כל התקוות"?
  • מה הוא מרגיש כשהוא מתחיל להיתקל בקשיים שציינתם קודם?
  • איך ניתן לשמור על כבוד האדם של עולים חדשים כשהם נקלטים בחברה הישראלית?

נברר אמרת חז"ל: שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (תוספתא, מסכת עבודה זרה, ה', ב').

מדוע
נבחן מדוע ההתיישבות בארץ ישראל ע"פ חז"ל היא הדבר או המצווה החשובים ביותר?
האם התלמידים מסכימים עם טענה זו?

סימנייה