דילוג לתוכן

שיר של יום - בדרכי החיים

סתו - אודות השיר

אודות השיר 

השיר שלפנינו פותח בתיאור מאפייני הסתיו, עונת-המעבר בין הקיץ לחורף: נשירת העלים, הופעת ענני-הגשם הראשונים, נדידת הציפורים והרוחות המחוללות סערות בלב-ים. אך בשני בתיו האחרונים של השיר מתברר כי הסתיו מהווה תפאורה למתרחש בליבו של האוהב, שמגלה כי אינו אוהב עוד, למרות תפילותיו. החיבור בין הסתיו הסגרירי למצב-רוח רומנטי או נוגה נוכח ביצירות תרבות רבות. שירים, ציורים, סרטים ועוד קושרים בין המעבר בטבע מחום לקור, לבין תנודות בנפש האדם וביחסים הבין-אישיים שהוא מקיים. 

את האקלים הארץ-ישראלי נהוג לחלק לקיץ לוהט ולחורף שבו מייחלים לעונה עתירת גשמים. האביב  והסתיו, עונות המעבר, כמעט שאינן מורגשות באזורנו . ניתן לשער כי השיר שלפנינו ושירים  אחרים כמו 'ליל סתיו' ו'רוח סתיו', מנכיחים את הטבע והתרבות האירופאיים - בית-הגידול של יוצרים ישראליים רבים - ופחות  את ההוויה המזרח-תיכונית.  

ובכל זאת, יש המתייחסים לחודשים תשרי, חשוון וכסלו כאל הסתיו הישראלי, שבו פורח החצב, מופיע הנחליאלי ומזג-האוויר נתון לשינויים תכופים. העובדה כי בחודשים אלו יש מספר חגים ומועדים, מוסיפה לחגיגיות של התקופה ולאווירת הראשית וחשבון-הנפש של היחיד והחברה. חגי תשרי מקורם במקרא. בעת העתיקה הייתה תלות מוחלטת בגשמים כמקור להשקיית הגידולים החקלאיים וחשש מתמיד מבצורת. לפיכך, בתום הקיץ היה נהוג לקיים טקסים דתיים ותפילות לאלים. גם אצלנו מתפללים, עד היום, בחג הסוכות, לירידת טל ומטר. 

 

מילון

שדרות – שדרה (יחיד), רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים.

מרום – רקיע, שמים

נחבא אל כליו – צנוע, ענו, ביישן (במקור מהתנ"ך: שמואל א, פרק י,  כ"ב)

נשאו – הרימו, לקחו, סחבו

פורט – מנגן בעזרת אצבעותיו על כלי-מיתר.

האין אופקים – אופק הוא קו העובר במקום המפגש הדמיוני בין השמיים והארץ, שעין האדם מסוגלת לראות. 

לשווא – לחינם, לריק

לאים – עייפים, מותשים

צללים – צל (ריבוי)

דומם – שקט

נעתקו – יצאו, עברו, עזבו ('נעתקו המילים מפיו' – השתתק מרוב תדהמה, המילים עזבו אותו).

 

ערכים: חיבור לטבע, מסורת וחידוש 

סימנייה