דילוג לתוכן

שיר של יום - בדרכי החיים

מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת

מילים: נועם חורב  לחן: רמי קלינשטיין      זֶהעוֹד יוֹם שִׁשִּׁי נוֹשֵׁם אֶת הָאֲוִיר   הָאוֹר וְהַצֵּל מְשַׂחֲקִים שׁוּב תּוֹפֶסֶת   הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ תְּמוּנוֹת יַלְדוּת עַל הַקִּיר   שַׁיָּרוֹת לְבָנוֹת חוֹזְרוֹת מִבֵּית כְּנֶסֶת   וְהָרֵיחַ הַזֶּה שֶׁשּׂוֹרֵט לִי אֶת הַלֵּב   מִתְגַּנֵּב מִתְגַּנֵּב וּפוֹתֵחַ דְּלָתוֹת   אֶל אֹשֶׁר קָטָן אֶל אוֹתוֹ שִׁיר יָשָׁן   שֶׁעוֹבֵר אֶצְלֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת     מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת   מִישֶׁהוּ שָׁלַח לִי מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת   רְסִיסִים שֶׁל כַּוָנָה עִגּוּלִים שֶׁל אֱמוּנָה   מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת   מִישֶׁהוּ שָׁלַח לִי מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת   כְּמוֹ הַכֹּחַ לְקַבֵּל אֶת מַה שֶׁאֵין אֶת מַה שֶׁיֵּשׁ   מַה עוֹד אֶפְשָׁר כְּבָר לְבַקֵּשׁ     זֶה עוֹד יוֹם שִׁשִּׁי מִרְפֶּסֶת וְעִיתּוֹן   הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ הַדְּאָגוֹת לְאַט נִמְחֶקֶת   מַנְגִּינוֹת פְּשׁוּטוֹת זוֹחֲלוֹת מֵהַחַלּוֹן   וְשׁוּם סְעָרָה כְּבָר לֹא תַּסְתִּיר פֹּה אֶת הַשֶּׁקֶט     מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת...     כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ   וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ   בָּרוּךְ אַתָּה ה'   מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת     וְהָרֵיחַ הַזֶּה שֶׁשּׂוֹרֵט לִי אֶת הַלֵּב   מִתְגַּנֵּב מִתְגַּנֵּב וּפוֹתֵחַ דְּלָתוֹת   אֶל אֹשֶׁר קָטָן אֶל אוֹתוֹ שִׁיר יָשָׁן   שֶׁעוֹבֵר אֶצְלֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת     מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת... 

חזרה

מתנות קטנות - אודות השיר

אודות השיר

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי [אוצרותיי] וְשַׁבַּת שְׁמָהּ, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְנָה לְיִשְׂרָאֵל, לְךָ וְהוֹדִיעָם (מסכת שבת, דף י, עמוד ב)

השיר מתאר את האווירה הייחודית של יום שישי בשעות בין הערבים, זמן כניסת השבת, כמתנה ש'מישהו' שלח לנו. ההתייחסות אל השבת כאל מתנה מופיעה כבר במדרש התלמודי, נעם חורב, המחבר, מרחיב את המדרש ומציג בשיר מגוון מתנות המגיעות עם השבת.
כך מתאר את השיר רמי קלינשטיין שהלחין אותו:

“התחברתי לרגע הקסום הזה שקיים אך ורק במדינה שלנו“, הוא אומר. “רגע ישראלי, לאו דווקא דתי. השקט הזה, שנכנס ביום שישי משעה שלוש־ארבע אחר הצהריים והלאה, זו הנחלה שלנו, הישראלים. חלק ילכו לבית הכנסת, חלק יהיו בהכנות לשבת, אבל מה שלא יהיה - הכול מוריד הילוך בצורה מאוד משמעותית. אי אפשר להרגיש את זה לא בניו־יורק, לא באנטוורפן ולא בדרום־אפריקה, בשום מקום בעולם חוץ מכאן. זה מה שמשך אותי בהתחלה לשיר. אחר כך, מיוזמתי, הכנסתי שני משפטים מהקידוש של שבת. זה כבר חלק מהילדות שלי בארה“ב, שבה הלכנו לבית כנסת רפורמי ואחר כך עשינו קידוש. זה התחבר לי למילים ‘מנגינות פשוטות זוחלות מהחלון‘.
(דיוקן, אהוד מקסימוב, 19.7.2014)  

 

ערכים מובילים בשיר: מסורת ומשפחתיות, הכרת הטוב

 

 

סימנייה