דילוג לתוכן

שיר של יום - שירים מחייכים

בוקר של זהב - אודות השיר

אודות השיר

בשיר מתוארת חוויה של אדם היושב בחדרו, כשבוקר שטוף-שמש מתדפק על חלונו ומעורר בקרבו את יצר החיים. התעוררות זו דומה ליקיצה של מינים וזנים שונים מתרדמת החורף, ומחדדת את הקשר הפיזיולוגי והמנטלי התמידי שבין האדם והטבע. 

מלבד השמש, תשומת ליבו של הדובר בשיר נתונה לאנקור הקטן, ליונים ולציפורים בכלל. הוא מבקש להצטרף למעופן ולשירתן. מוטיב הציפור מופיע במקורות יהודיים-ישראליים רבים, מהתנ"ך, דרך מקורות חסידיים ועד לשירה ולפרוזה ישראלית מודרנית. הציפור – בזכות יכולת התעופה שלה – מסמלת פעמים רבות את החופש ואת האפשרות להתבונן על הדברים מ"למעלה" (היונה בסיפור תיבת נוח, בשירים כמו "בשנה הבאה", "אילו ציפורים" ועוד), ובזכות שירתה וציוציה מבטאת הציפור את יכולת הביטוי האישית (לדוגמא בשירתה של יונה וולך). 

זאת ועוד,  בשיר קיים ניגוד בין עונות השנה, כפי שהן משתקפות בחוויה של הדובר, המבכר את הקיץ והחום על פני החורף הסגרירי. אך ידוע כי הטבע אינו נענה להעדפות האדם, ובפני כל אחד מאיתנו ניצב האתגר להתמודד עם תקופות נעימות יותר ונעימות פחות. האם יש דרך "לאגור" את אור השמש, כך שיחמם אותנו גם בימים סגריריים? 

 

מילון

מתפרץ – נכנס במהירות, בעוצמה

מעוני – הבית שלי

אנקור – דרור הבית, הציפור הנפוצה בישראל ובסביבת האדם בעולם

מנקר – מזיז את מקורו קדימה ואחורה, דופק 

צריח – תוספת מוגבהת בראש מגדל, בצורת חרוט

לו – מילת תנאי או משאלה, הלוואי, אילו, אם, ביטוי: "לו יהי"

לפרוש כנף – לעוף 

יונים – מין של ציפורים ולו מאות סוגים, ביטויים: "יונת השלום" (סיפור המבול), "זוג יונים" (חיה מונוגמית) 

לפרוץ – לפתוח, להתחיל 

לכלוא – לסגור, לשים בכלא 

 

ערכים: שותפות, ערבות הדדית, זיקת האדם לטבע, התגברות, מסורת וחידוש

סימנייה