בארץ אהבתי - אודות השיר

את השיר "בארץ אהבתי" כתבה  המשוררת לאה גולדברג והלחין אותו  מוני אמריליו. השיר הוא השני מתוך מחזור של שלושה שירים – "משירי ארץ אהבתי" – של לאה גולדברג. שירים אלה מעוררים את השאלה, מהי "ארץ אהבתי"? לכאורה, הקוראים הישראלים מבקשים לראות ב"ארץ אהבתי" את ארץ ישראל. אלא שקריאה מעמיקה יותר במחזור השירים כולו (שנכלל בו השיר המוכר במילים הראשונות שלו: "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה...") מעלה רמזים על מקום אחר, אירופאי, בעל אקלים שונה ומראות שונים מאלה שבארץ. 

יש המציעים שלא לחפש בשיר התייחסות לארץ זו או אחרת, אלא לראות בו ביטוי מטאפורי של הנפש האוהבת (הארץ של אהבתי), געגוע לאהבה וציפייה לגאולה. הנשים בשער תולות ציפיות בכך שיגיע מישהו, "אורח", "עולה רגל", והוא יגאל אותן מבדידותן ומן הצער האופף את העיר הנצורה. אלא שהדוברת בשיר חוששת שגם אם יבוא הגואל, הן עשויות להחמיץ אותו.

הדובר או הדוברת בשיר ניחנים ביכולת התבוננות מעמיקה על סביבתם וכן ביכולת לבטא ציפייה זו ברגישות ובעדינות. בשיר באים לידי ביטוי ערכים כמו זיקה לְארץ ולטבע, והכנסת אורחים.

 

מילון:

עלמות - בחורות, נערות לא נשואות

צריח – מגדל שמירה מבוצר המתנשא מעל חומה של עיר למטרות תצפית, הגנה ושליטה. 

עולה רגל - מי שמגיע למקום קדוש למטרות דתיות (תפילה, טקס). במסורת היהודית ידוע מנהג העלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה.

עיני נשר - עיניים הרואות היטב ולמרחוק. 

ויראנו - יראה אותו, את האורח, את עולה הרגל.

ויכירנו - יכיר אותו. ובהקשר של השיר: ידע לזהות שאכן זהו הגואל, מי שציפו לו.

ישגה - יטעה

 

ערכים: זיקה לארץ, הכנסת אורחים, זיקה לטבע ולאדמה, התבוננות.