שיר של יום - ירושלים

סימנייה

prev page next page

 

 

"יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" – עיר שהיא עושה כל ישראל חברים. (תהילים קכ"ב, ג; תלמוד ירושלמי, חגיגה, דף ב, ו)

 

אודות השיר
השיר מתאר תמונות מן העיר העתיקה בירושלים, על שלל הקולות, הצלילים, הריחות, הטעמים והמראות המיוחדים לה. התמונות השונות משקפות את הדתות, העדות והתרבויות השונות החיות בעיר זו לצד זו, ולעתים גם זו בתוך זו, עד ש"הכול כמו סלט": נוצרים, מוסלמים ויהודים; אשכנזים ומזרחיים; קולות המתפללים השונים וקולות הרוכלים בשוק; קדושה והנאות החיים;

ברוח זו השיר משלב לא מעט מלים בערבית, וגם שמו – "יא ליל", הוא ביטוי ערבי נפוץ הפותח שירים, בעיקר בשמחות.

ירושלים מתוארת בפסטיבל ססגוני, שניתן לראות דווקא בו – בגלל המגוון המיוחד – את הסיכוי לשלום. כל הבעיות יוכלו להיפתר אם הצדדים השונים ישבו מסביב לשולחן אחד, וכאן הרמז הוא גם לשולחן הדיונים, וגם לאכילה משותפת, המקרבת את הלבבות.

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

 לשיר יא ליל / קובי לוריא

השיר "יא ליל" מאפשר שיח על התמונות השונות המשקפות את הדתות, העדות והתרבויות השונות החיות זו לצד זו, ולעתים גם זו בתוך זו.
השיר מאפשר חשיבה על כך שכל הבעיות יוכלו להיפתר אם הצדדים השונים יישבו מסביב לשולחן אחד. ובשל המגוון המיוחד השיח יכול להעצים את הסיכוי לשלום.

קול פעמונים קורא בעיר העתיקה
קול רוכלים מכריז על כל מיני המתיקה,
ריח תבלינים נישא משוק הבשמים
מור וקינמון ופלפלים ויסמין.

האם זכורה לכם חוויית עיר עתיקה, שבה ריחות שונים ומגוונים המשרים אווירה ייחודית? תארו את הריחות שאתם זוכרים.
אולי חוויית שוק במקום אחר בארץ?

ג'ומעה כאן זה יום שישי ושאבס זה שבת
אי אפשר לצאת מזה, הכול כמו סלט,
מהישיבה עולה תפילה אשכנזית,
על הצריח ממולה קורא המואזין.

אי אפשר לצאת מזה, הכול כמו סלט.. מדוע כמו סלט? ומדוע יש צורך לצאת מזה? אולי כדאי לחוות את המיוחדות שבשוני התרבותי.
האם שוני יכול גם לבלבל? ליצור תחושת אי נוחות? או אולי יש בשוני גם הזדמנות ועניין ייחודי?

יא ליל, יא ליל בבוקר ובליל,
הזמר מתגלגל והוויכוח מתפלפל.
משרד הפנים משרד הביטחון
אחרי הכול כולנו במזרח התיכון.

תארו ויכוח מתפלפל שהייתם שותפים לו בכיתה. מה היה תפקידכם בו? האם היה שוני בסיסי ביניכם ובין האחר/אחרים? כמה תרמה והעצימה  השונות את הוויכוח? מה היה האינטרס של כל אחד מכם? כיצד בחרתם לגשר על הדעות השונות?
האם הצלחתם לגשר על העמדות השונות ולמצוא פתרון מוסכם?

חליפות, כפיות, גלביות ומדים
חוגגים במסעדה של אבו איברהים.
כל הבעיות כולן באות על פתרונן
רק צריך לשבת מסביב לשולחן.

מה מזכיר לכם החלק הזה של השיר (שולחן שבת.. פורים.. משחקי תפקידים...  הצגה.. ).
חישבו על אירוע או על מקום שבו אתם או אחרים ישבתם יחד וכל אחד היה מאוד שונה ומיוחד. מהי התרומה של ישיבה לשיח משותף סביב אותו השולחן לפתרון בעיות?
תארו התנסות שבה הצלחתם ליישב סכסוך/אי הבנה/מחלוקת באמצעות שיח משותף.

 

אחרי הכול כולנו במזרח התיכון... אחרי הכול כולנו מאותה כיתה..
בכיתה שלנו ילדים שונים, דעות שונות, מלבושים שונים, מראה שונה, משפחות שונות..
בכיתה שלנו כשאנחנו חלוקים בדעותינו, למרות השוני והמיוחדות שבכל אחד מאתנו, אנחנו מצליחים ליישב מחלוקות כך: ____________________________________________________________________

____________________________________________________________________

  • מה מאפשר לנו להתפשר?
  • מה מעכב אותנו לפעמים?
  • מהי התרומה של כל אחד מאתנו לפתרון המחלוקת?
  • מה החלק שלי במחלוקת? האם אני מחזיק באותן העמדות בדרך כלל? האם אני משנה את דעותיי בהקשר למחלוקת?
  • האם ככיתה יש לנו כוח לשנות מצבים הדורשים שינוי?
  • באילו מצבים אנחנו מרגישים תחושת ביחד טובה יותר בכיתה?

 

הכול כמו סלט..
דמיינו סלט ארץ ישראלי טעים במיוחד.. בחרו ביצירתיות מטפורית את מרכיבי הסלט האנושיים והרעיוניים המצויים במדינתנו שלנו.

  • אילו מרכיבים יש בסלט הארץ ישראלי?
  • מי תורם מה לטעם של הסלט?
  • אילו תכונות ייחודיות תורם כל מרכיב בסלט?
  • מהם התבלינים הייחודיים לנו?
  • מהי התרומה האישית שלי לסלט הארץ ישראלי?
  • מהי התרומה שלנו ככיתה לסלט הארץ ישראלי?

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

השיר מתאר תמונות מן העיר העתיקה בירושלים, על שלל הקולות, הצלילים, הריחות, הטעמים והמראות המיוחדים לה. התמונות השונות משקפות את הדתות, העדות והתרבויות השונות החיות בעיר זו לצד זו, ולעתים גם זו בתוך זו, עד ש"הכול כמו סלט": נוצרים, מוסלמים ויהודים; אשכנזים ומזרחים; קולות המתפללים השונים וקולות הרוכלים בשוק; קדושה והנאות החיים;

ברוח זו השיר משלב לא מעט מילים בערבית, וגם שמו - "יא ליל" - הוא ביטוי ערבי נפוץ הפותח שירים, בעיקר בשמחות.

ירושלים מתוארת כפסטיבל ססגוני, שניתן לראות דווקא בו – בגלל המגוון המיוחד – את הסיכוי לשלום. כל הבעיות יוכלו להיפתר אם הצדדים השונים יישבו מסביב לשולחן אחד, וכאן הרמז הוא גם לשולחן הדיונים, וגם לאכילה משותפת, המקרבת את הלבבות.


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית ישראלית: השיר מבטא בעיקר את הערך של זיקה לעם ולארץ, ובכלל זה את הזיקה והכיסופים לירושלים, וכן ערכים של מעורבות, סובלנות וקבלת האחר


האמרה המלווה את השיר היא הפסוק ומדרש החכמים שעליו:      "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" – עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כֹּל יִשְׂרָאֵל חָבֵרִים. (תהילים קכ"ב, ג; תלמוד ירושלמי, חגיגה ב' ו')


נברר עם התלמידים

  • מהי משמעותה של כותרת השיר, "יא ליל"?
  • מה אתם מצפים משיר שזאת הכותרת שלו, ומה ניתן ללמוד ממנה?
  • כיצד משתקפת העיר בשיר?
  • אילו דתות ותרבויות נזכרות בשיר?
  • האם לדעתכם יש דתות ותרבויות נוספות ואחרות בירושלים שאינן נזכרות בשיר? פרטו.
  • "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" – האם השיר מתאים לאמרה זו?
  • מהם לדעתכם היחסים בין הדמויות והתרבויות השונות הנזכרות בשיר? האם הם חברים? מה משותף להם, ומה מחלק ביניהם?
  • כיצד באים לידי ביטוי בשיר הן השותפות והן הקושי והמורכבות בירושלים?

 

עבודה בחברותא: "השורה שלי"

  • כל חברותא תקבל דף ובו מילות השיר. כל אחד ממשתתפי החברותא יבחר בשורה בשיר שלדעתו מתארת את ירושלים באופן המדויק ביותר, או מסקרנת אותו ומושכת את תשומת לבו.
  • התלמידים יציגו זה לזה את השורה שבחרו ויסבירו את נימוקיהם לבחירה.
  • החברותא תיצור קולאז' המתייחס לשורות שנבחרו. צירוף הקולאז'ים השונים ליצירה כיתתית ישקף את הריבוי האנושי והתרבותי המתואר בשיר.                                
    עזרים: בריסטולים, ז'ורנאלים, טושים, צבעים, מספריים דבק.
  • (ניתן גם לחלק את הכיתה מראש לפי השורות השונות בשיר. כל חברותא תדון בשורות שקיבלה ותעצב עבורן את הקולאז', וכך יובטח ביטוי לכל מרכיבי השיר).

במליאה

במליאה תציג כל חברותא את הקולאז' שהכינה, וכך ייווצר הקולאז' הכיתתי.
מנהלים דיון:

  • מה היו נקודות הדמיון בין הקולאז'ים?
  • האם ראינו התייחסויות שונות לאותן השורות? מה מקור השוני?
  • איזו שורה זכתה להתייחסות הרבה ביותר? מדוע?
  • מה ניתן ללמוד על ירושלים מתוך הקולאז'ים?

זרקור מוזיקלי

המושג המוזיקלי לאלתור קולי בערבית נקרא:  ליאלי ليالي -  צורה ווקאלית אשר הזמר חוזר בה  על המילים "יא ליל" או "יא עין".

צורה זו מובילה למוואל, שפירושו:אלתור קולי במוזיקה ערבית, המבוצע במסגרת מקאם (סולם) מסוים ועל פי טקסט כתוב, ומשמש הקדמה לשיר באותו מקאם. המוואל מתבצע בקצב חפשי, ללא התחייבות לפעמה. במסגרת המוואל מביא המבצע לידי ביטוי את יכולותיו הקוליות, את יצירתיותו ואת שליטתו ברזי המקאם. המבצע ישלב לרוב במוואל גם מקאמים שכנים, אולם בסופו יחזור אל המקאם הראשי שלו. לעתים יקדים את המוואל חלק אלתורי נוסף המושר למילים "יה לילי יה עיני" (לייאלי), המשמש לו כמבוא.

מוואל עשוי להופיע גם באמצע שיר, כאתנחתא אלתורית באמצע השיר המולחן. במקרים אלה האלתור נעשה לרוב על בסיס מילים מתוך השיר, תוך שמירת הזיקה המוזיקלית למנגינה הסמוכה.

  • התלמידים יתנסו בשירת מוואל (יאלתרו על אחת המילים מתוך השיר).
  • מקצב השיר -  "מצמודי כביר"- תורם את חלקו לאווירה של השיר. התלמידים יבחרו תבניות ריתמיות קבועות וילוו בדרבוקות ו/או בכל כלי הקשה אחר את השיר.
  • השיר מביא את המורכבות והצבעוניות של ירושלים, אך גם רומז ומזמן התייחסות לתקווה -  האם התייחסות זו באה לידי ביטוי בלחן?

 

 

עֲשָׁ‏רָ‏ה קַ‏בִּים יוֹ‏פִי יָ‏רְדוּ‏ לְעוֹ‏לָ‏ם, תִּשְׁעָ‏ה – נָ‏טְלָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם, וְאֶ‏חָ‏ד – כֹּ‏ל הָ‏עוֹ‏לָ‏ם כֻּלוֹ. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ט, ע"ב)

אודות השיר
שיר זה הפך כמעט להמנונה הבלתי רשמי של ירושלים, ובעקבות איחוד העיר אחרי מלחמת ששת הימים (יוני 1967) אף הציעו אותו כהמנון מדינת ישראל.

על נסיבות כתיבת השיר כתבה נעמי שמר: "בחורף 1967 פנה אלי גיל אלדמע מ'קול ישראל' (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב'קול ישראל' לערוך במוצאי יום העצמאות פסטיבל זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). באותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם חמישה שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל 'עיר של זהב', כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים.

לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר אתה הקהל בבנייני האומה את הפזמון החוזר.

אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי שלושה שבועות, כאשר שחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון."

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

השיר "ירושלים של זהב" מאפשר שיח על אהבת מקום ייחודי וקדוש לנו ולדתות השונות.

אוויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים

במה אתם נזכרים? על מה אתם חושבים כאשר אתם שומעים או קוראים את מילות השיר? היזכרו בטיול או בביקור במקום בארץ שבו הרגשתם כך.

העיר אשר בדד יושבת 
ובלבה חומה 

מתי אנחנו מציבים חומה בלבנו? שתפו את חבריכם בסיפורים על מצבים שבהם הרגשתם בדידות, או הצבתם חומה בלבכם.

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
    

מה לדעתכם רצתה נעמי שמר לספר לנו על ירושלים מתוך הבית הזה?
האם אתם מכירים את החלקים האלה בירושלים? ספרו על טיולים משפחתיים שעשיתם בירושלים.
מתי אנו משתמשים בדימויים של זהב? ונחושת? ואור? ולכל שירייך אני כינור?

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

הכותבת מתארת בדידות וריקנות בעיר, בורות מים שיבשו, כיכר השוק הריקה, ואין פוקד.. האם תחושה זו מוכרת לכם ממקום/מצב כלשהו?

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

שורות אלה נכתבו לאחר המלחמה והניצחון. חישבו מה קורה בשיר בשלב הזה. אילו רגשות מתוארים מבעד למילים?
תארו מצב שבו חוויתם רגשות מתחלפים מעצב לשמחה, ומפחד וריקנות לגאווה ואהבה.

אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים
נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים..

בקשו מהתלמידים להקשיב למילים ולחפש את הרגש שמציף אותם בזמן ההאזנה לניגון ולתוכן המילים בבית הראשון של השיר.
הציעו לתלמידים לצייר את הרגש והתמונה שעולה בעיני רוחם.

ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור..
ירושלים מתוארת כעיר ייחודית של זהב, נחושת ואור.
בקשו מהתלמידים לחשוב על הביקור בירושלים: היכן פגשו בזהב, בנחושת ובאור? אחר כך בקשו מהם לחשוב על היישוב שבו הם מתגוררים. כיצד מטפורות אלה פוגשות אותם ביישובים שבהם הם גרים?
מהם להרגשתם זהב, נחושת ואור בירושלים ובמקום מגוריהם ומה ההבדלים בין היישובים?

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

השיר "ירושלים של זהב" הפך כמעט מרגע לידתו לקונצנזוס לאומי, ואף הוצע במשך השנים להחליף את "התקווה" כהמנון המדינה. סיפורו של השיר קשור קשר הדוק בזיכרונות מתקופת מלחמת ששת הימים. השיר בוצע לראשונה במוצאי יום העצמאות, ערב המלחמה, וביטא זיקה וכמיהה עמוקה לירושלים. בעקבות המלחמה אף נוספו לו בתים: "חזרנו אל בורות המים"...  


על נסיבות כתיבת השיר כתבה נעמי שמר: "בחורף 1967 פנה אלי גיל אַלדמָע מ'קול ישראל' (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב'קול ישראל' לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל 'עיר של זהב', כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים. לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר אתה הקהל בבנייני האומה את הפזמון החוזר. אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי 3 שבועות, כאשר שחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון".

האמרה מארון הספרים המלווה שיר זה היא דברי חז"ל על יופיָה של ירושלים: "עֲשָׁ‏רָ‏ה קַ‏בִּים יוֹ‏פִי יָ‏רְדוּ‏ לְעוֹ‏לָ‏ם, תִּשְׁעָ‏ה נָ‏טְלָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם, וְאֶ‏חָ‏דכֹּ‏ל הָ‏עוֹ‏לָ‏ם כֻּלוֹ." (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ט, ע"ב) קב = מידת נפח, כמות מסוימת. לפי אמרה זו, יופיָיה של ירושלים עולה, כביכול, עשרת מונים על יופייה של כל עיר אחרת בעולם. האמרה נכתבה כנראה בתקופתו של הורדוס, שבה ירושלים אכן הייתה מן הערים היפות בעולם הרומי (השוו גם לאמרה על המקדש בימים ההם: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נא,ע"ב).)מה כאן קורה עם הסוגריים אולם יש להניח שהיופי האמור במשפט זה מתייחס גם למעלתה וליופייה הרומניים של העיר.


בשיר משוקעים ומהדהדים מושגים מהתרבות היהודית והישראלית.

1. שם השיר: "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב" - ביטוי זה שאול מסיפור אהבתם של ר' עקיבא ורחל; בימי עוניָים היו ישנים במתבן, ובבוקר היה ר' עקיבא מלקט את התבן משערותיה של אשתו ואומר לה: "לוּ היה לי [כסף], הייתי קונה לך 'ירושלים של זהב'." זה היה תכשיט או זר (אולי כתר) מזהב בדמות חומת ירושלים, שהחתן היה מעניק לכלתו בליל חופתם, שהרי חתן וכלה בליל חופתם דומים למלך ולמלכה. עם זאת, הביטוי קיבל גם משמעות חדשה הקשורה למראה העיר ירושלים באור הזריחה או השקיעה, כשחומותיה וגגותיה זוהרים כאילו עשויים זהב (ובוודאי "כיפת הזהב" שעל הר הבית). 

2. "הָעִיר אֲשֶׁר בָּדָד יוֹשֶׁבֶת"- בשיר יש תיאור טרגי של המציאות של עיר חרבה, בודדת ומנותקת. הביטוי מהדהד את הפסוק הפותח את מגילת החורבן, מגילת איכה: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה..." (כיצד הפכה עיר מרובת תושבים ותוססת לעיר היושבת לבדה, כאלמנה אחרי פטירת בעלה...) נעמי שמר משתמשת בביטוי זה כדי לתאר גם את מצב העיר ערב מלחמת ששת הימים (עיר נצורה, מבודדת).

3. אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם -  המשוררת משתמשת כאן במילה "איכה" (איך, בצורה מוארכת, המבטאת קינה). המילה לקוּחה גם היא  מפתיחתהּ של מגילת איכה (וכן מישעיהו א, כא).

4. שאר התיאורים בשיר הם גיאוגרפיים מירושלים ומסביבתה - בורות מים שיבשו, כיכר השוק הריקה מתושביה היהודים, מהר הבית נפקדים שוחריו, במערות שבסלעי ההרים רוחות מייללות, כיוון שהן ריקות מאדם. כיאה לקינה גם הטבע כביכול מצטרף לתיאור הטרגי של ירושלים.

5. לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר"ביטוי זה הוא בהשראת הפיוט המפורסם של ריה"ל "ציון הלא תשאלי". ר' יהודה הלוי (1141-1075) גדול משוררי ספרד בתקופת "תור הזהב" של יהודי ספרד, רופא ופילוסוף, והפיוט הוא שיר קינה הרווי רגש לאומי ותקווה לגאולת ישראל ולבניין ירושלים. בסיום הבית הראשון של השיר הוא אומר: "לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" .

6. "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם"... – הביטוי שאוב מפסוק (תהלים קל"ז: "על נהרות בבל..."), המתאר את אבלם וגעגועיהם של בני ישראל שגלו לבבל אחרי חורבן הבית הראשון. הגולים סירבו לבקשת הבבלים לשיר משירי ציון, והם נשבעים לא לשכוח את ירושלים; הם אף מקבלים עליהם בנדר (וקללה), שאם ישכחו את ירושלים, יינטל הכוח מידם הימנית, ולשונם תדבק לחכם (יהיו כאילמים). פסוק זה התפרסם כיוון שהוא נאמר בחופה ע"י החתן לפני שבירת הכוס (כנראה זכר לחורבן בית המקדש).

7. "כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם כִּנְשִׁיקַת שָׂרַף" משפט זה שאול מישעיהו (פר' ו'), המספר על חזון שנגלה אליו, ובו הוא מתקדש לנביא. הנביא רואה את ה' יושב עם מועצת שריו, כשהשרפים, כינוי למלאכים, שרים את תהילתו. וכדי להכין את ישעיהו למעמד ההתקדשות הוא עובר טקס טהרה מטומאתו ע"י שרף הלוקח גחלי אש מעל המזבח ומעבירן על שפתיו הטמאות. גחלי האש נוגעות בשפתיו, אך אינן שורפות אלא צורבות אותן קלות כדי לטהרו. נעמי שמר ארגה את טקס ההתקדשות הזה לכדי משפט אלמותי, ובו היא מטהרת כביכול את ישראל כדי להיות ראויה להתקדש עם הכלה ירושלים.

8. "שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת"השופר ביהדות משמש כדי להקהיל את העם, להתריע ולהזעיק למלחמה; הוא מוזכר במעמד הר סיני ונשמע בימים הנוראים, והנביאים הפכו אותו לסמל בעת "קיבוץ נדחי ישראל", כפי שנאמר בתפילה: "תקע בשופר גדול לחרותנו". 

 


נברר עם התלמידים:

  • כשאנחנו שומעים את השם "ירושלים של זהב", על מה אנו חושבים? ומה אנחנו מרגישים?
  • מתי ביקרנו בירושלים בפעם האחרונה? היכן היינו? מה תחושתנו כשאנו בירושלים?
  • אילו אסוציאציות מעורר בנו שם השיר "ירושלים של זהב"? נסביר בכיתה את המקור לשם השיר.

נאזין לשיר ונחלק לתלמידים את מילות השיר.

  • נשאל על מה מדבר השיר.
  • נבדוק מה יש בירושלים וכיצד היא נראית, לפי מילות השיר.
  • נבקש מהתלמידים לצייר את ירושלים, כפי שהיא מוצגת בשיר.
  • בקשו מהתלמידים לכתוב חיבור או שיר על ביקור אמתי או דמיוני בירושלים.
  • שאלו אותם מדוע לדעתם הפך השיר "ירושלים של זהב" למעין המנון לאומי?

השיר מציג את הכמיהה בת אלפי השנים לירושלים אל מול השיבה אליה בדור האחרון. שני הבתים האחרונים נוספו לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים: "חָזַרְנוּ אֶל... לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר, שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר-הַבַּיִת... נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יַם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחו". לפניכם כתב ידה של נעמי שמר, שבו כתבה את הבתים הנוספים: 

 

"ירושלים של זהב": טיוטה של השיר בכתב ידה ובפנקסה של המשוררת נעמי שמר, 1967

  • התבוננו בצילום. מה ניתן ללמוד ממנו על נסיבות כתיבת הבתים הללו?
  • מדוע נוספו בתים אלו? מה הם מספרים?

 

"עֲשָׁ‏רָ‏ה קַ‏בִּים יוֹ‏פִי יָ‏רְדוּ‏ לְעוֹ‏לָ‏ם, תִּשְׁעָ‏ה נָ‏טְלָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם, וְאֶ‏חָ‏דכֹּ‏ל הָ‏עוֹ‏לָ‏ם כֻּלוֹ."

  • בקשו מהתלמידים להסביר במילים שלהם אמרה זו.
  • גם היום טוענים רבים שירושלים היא מן הערים היפות בעולם. מדוע לדעתכם? האם אתם מסכימים או מתנגדים? הסבירו.
  • התלמידים יציעו הצעות משלהם כיצד ניתן להוסיף על יופיָה של ירושלים.

העשרה
בול: ירושלים של זהב

התבוננו בבול שלפניכם:

בול "ירושלים של זהב"(גיליונות מזכרת), מעצב  אהרון שבו, 2008
באדיבות השירות הבולאי - דואר ישראל.

  • נתאר מה אנו רואים: דמויות, חפצים, טקסטים.
  • התלמידים יסבירו את תוכנו של הבול: כתר הזהב לראשה של הדמות-שם לשיר "ירושלים של זהב", הלקוח מסיפור אהבתם של ר' עקיבא ורחל, ברקע העיר העתיקה והחומה - השראה למראהו של הכתר. עיגול ובמרכזו מאתריה וסמליה של ירושלים ומסביב אנשים אוחזים ידיים - איחוד ואחדות.
  • כיצד בא לידי ביטוי בבול המקור שלמדתם לעיל? (יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּועיר שהיא עושה כל ישראל חברים").
  • התלמידים יסבירו את "סיפורו של הבול": מה הבול מבקש לספר לנו על ירושלים? כיצד קשור הבול למה שנלמד בשיר?

 

נציג את הפסוק מספר תהילים ואת הפרשנות לצדו:
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו- ורבי יהושע בן לוי מפרש: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג' הלכה ו'). 

הסבר: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה - כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהילים קכב ג). הפסוק הוא מתוך מזמורו של העולה לרגל לירושלים בתקופה שבית המקדש היה קיים. המשורר מתפעל ממראה עיניו ובעיקר מכוח האחדות הלאומית שמתבטא בעיר – בזמן העלייה לרגל ירושלים מרכזת בתוכה את כל שבטי ישראל, ובכך היא מקרבת ומאחדת ביניהם: "ְעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". חז"ל אף דרשו פסוק זה במילים: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים". לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, אומץ ביטוי קדום זה והפך לסמל לאיחודה של העיר מחדש.

נברר עם התלמידים:

  • מה אומר הפסוק? איזו פרשנות נתנו לו חכמים?
  • כיצד באה לידי ביטוי אמרה זו בבול?
  • מה הדמיון ומה ההבדל בין התיאור של ירושלים בשיר ובין התיאור שלה כ"עיר שחוברה לה יחדיו"?
  • מה דעתכם, האם ירושלים היא גם היום עיר שמחברת בין אנשים? בין מי למי? כיצד? 

זרקור מוזיקלי

  • איתור הפיסוק המוסיקלי הבולט בשיר  -  משפט פותח ומשפט סוגר – ניתן לעבוד בזוגות כאשר כל אחד מבני הזוג "ממונה" על אחד מהפסוקים בשיר ומתאר אותו (מלודית) בעזרת תנועה.
    בפזמון - שני הילדים מתארים בתנועה את מה שהם מרגישים.
  • בניית הקדמה תזמורתית לפני ביצוע השיר, רצוי בכלי הקשה. בהקדמה צריכה להיבנות אווירת השיר. הדבר ייעשה כמובן רק לאחר ניתוח מילות השיר המזמנות פוטנציאל מוזיקלי, לדוגמה: הרים, פעמונים, חלום, כינור, מייללות רוחות, שופר וכו'.

 

לכיתות ג'-ו'
נוסף על השיחה והביאור של השיר יש להתייחס לקו המלודי שלו:

  • תיאורו בתנועה ובציור תוך התייחסות להבדלים בין הקו המלודי של הבית לקו המלודי של הפזמון.
  • איתור ההבדלים והתייחסות למשמעות הקשר בין המלודיה לטקסט. ניתן לעשות זאת בעזרת צבעי גואש ומכחולים על בריסטול גדול, ולראות ויזואלית את הבתים ואת הפזמון מבחינה מלודית.
  • ציון השיא בשיר והוספת הטקסט מתחת לקו המלודי.

 

לכיתות הגבוהות
השוואת ביצועים ועיבודים:

בהשוואות בין הביצועים  כדאי להתייחס למרכיבי המוסיקה האלה: תזמור, התייחסות לפיסוק מוזיקלי, דינמיקה, בניית אווירה מוזיקלית, הכנה ושיא, קשר בין מילה ולחן.

  • פיתוח יכולתם של התלמידים להסיק מסקנות מתוך הניתוח המוזיקלי ופירוט טעמם האישי בבחירת הביצוע המועדף תוך הנמקה.
  • השוואת השיר לשיר "זאת ירושלים" של איתן פרץ ונחום היימן. הדומה והשונה בהתייחסות המשוררים והמלחינים אל ירושלים מבחינה מוזיקלית ומבחינה טקסטואלית.
  • השוואת השיר לשירו של מאיר אריאל "ירושלים של ברזל". בסוף שנות השישים לאחר מלחמת ששת הימים, כשהארץ עוד הייתה אפופה באופוריה, קם צנחן צעיר, עלה לבמה ושר את השיר "ירושלים של ברזל" כהתרסה לשיר של נעמי שמר "ירושלים של זהב". בשירו דיבר מאיר על כאב המלחמה, אובדן החיילים וההרס, בניגוד לפסטורליה שצוירה בשירה של נעמי שמר. 
    http://www.youtube.com/watch?v=h4QC8ceF1eU
    במשך שנים לא סלחה נעמי שמר למאיר אריאל על השימוש שעשה בשיר שלה.

 

 

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי – בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. (פיוט למוצאי שבת)

 

מַּרְצֵעַ כלי לעשיית חורים (בהכנת הנעל)
יִנְווּ
יהיו נאווים, יפים
הַמְּבַשֵּׂר – מבשר הגאולה, המשיח
אֶבֶן הַפִּנָּה
האבן הראשונה של הבניין

אודות השיר
יורם טהרלב המחבר, כתב על השיר: "אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה.  אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו. את השיר "על כפיו יביא" כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית, שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח. לפני בוא המשיח יבוא אליהו הנביא כדי לבשר את בואו, אחריו יבוא משיח בן יוסף, שייהרג במלחמת גוג ומגוג ורק אחריהם יבוא המשיח האמיתי, משיח בן דוד, ויביא את הגאולה השלמה. זה אחד השירים האהובים עלי, בעיקר בגלל אופיו ה"עממי". הוא מעלה אל פני השטח בעלי מקצועות יומיומיים, שדמותם נזכרת הרבה בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט לא מופיעה בשירים העבריים."

 

הצעות לשיח רגשי, עיבוד והפעלה

לשיר על כפיו יביא / יורם טהרלב

השיר "על כפיו יביא" מאפשר שיח על הכמיהה לשינוי ולשיפור מצב נתון.

ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות,
ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.

נסו לדמיין מה עובר על הנגר? מה הוא מרגיש? מה הוא חושב?
מה הייתם יכולים לומר לו אז? היום?

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כיסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.

למרות בדידותו וחוסר תפקודו, הנגר עדיין חולם. מה מאפשר לו החלום? מה מאפשר לנו לחלום? מתי אנחנו חולמים?
מה המשמעות של נשיאה על כפיים? מתי אנחנו בוחרים לשאת משהו או מישהו על כפיים?

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.

כבר שנים חולם..  האם חלמתם חלום במשך תקופה ארוכה? מה גורם לחלום להתגשם? מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהחלום שלנו יתגשם? האם אנחנו צריכים לחכות שיגיע היום או יכולים לוודא שיגיע?

בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר
והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא.

איש לגמרי לא צעיר..  מה אנחנו למדים מאנשים מבוגרים מאתנו? האם יש לנו מה ללמוד מהם? ללמד אותם? הם יכולים לתרום לנו מהידע הנצבר שלהם במהלך השנים, ואנחנו יכולים לתרום להם מיכולותינו וממה שלמדנו בעת הזאת.

 

נגר אחד, סנדלר אחד, בנאי אחד..
נגר שחולם לבנות כיסא לאליהו שיבוא..
סנדלר שחולם לתפור נעליים לאליהו הנביא ..
בנאי שחולם להניח את אבן הפינה לבית המקדש, על כפיו אותה יביא לאליהו הנביא...
מה הייתם אתם בוחרים להביא?
חשבו על חפץ, תחושה, מחשבה, ידיעה או עזרה שיכולתם אתם להביא לאליהו הנביא..
ניתן לשתף בשיח חופשי, בציור, ביצירה מגוונת.

 

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו... הכנת לוכד חלומות כיתתי
התלמידים מתיישבים במעגל, ואחד מהם מחזיק חוט צמר. כל אחד בתורו מספר על חלום שהיה לו וזורק את החוט אל תלמיד/ה אחר/ת. כך עד שהחוט עובר אצל כולם. זריקת חוט הצמר מתלמיד לתלמיד תיצור לוכד חלומות במרכז המעגל. תוך כדי הסבב אפשר לפתח שיח קצר על מהות החלומות: מה יקרה אם יגשימו אותם? מדוע זהו החלום שלהם? ממה או ממי הושפעו בבחירתם? איזה סוג של חלומות היו רוצים להגשים ולמה?

 

חשבו על תרומה/למידה משמעותית של אדם המבוגר מכם בשבילכם, בשביל הקרובים לכם, בשביל הקהילה.
שתפו את חבריכם לכיתה בלמידה המשמעותית.

  • מיהו האדם?
  • מה למדתם?
  • היכן נפגשתם? ומתי?
  • האם הייתה לכם היכרות מקדימה? או הייתה זו דמות חדשה בעבורכם?
  • האם שיתפתם אותו בלמידה ובהתרשמות שלכם ממנו?
  • האם בחרתם להודות לו/לה על התרומה/הלמידה?
  • מדוע בחרתם לשתף בסיפור זה דווקא?

זרקור על תרבות יהודית ישראלית

השיר מתאר כמה בעלי מקצוע שלכאורה פרשו ממלאכתם שבשגרה, והם מקדישים את כל זמנם ועמלם לקירוב בואו של אליהו הנביא, שעל פי האמונה יבשר את בוא המשיח.

בשיר מתוארים תנאי חייהם המצומצמים של בעלי המלאכה: הן הנגר והן הסנדלר חיים "ברחובנו הצר", בצריף,  בבדידות, בהסתר ובעוני: "איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר". את לבם ממלא חלום, שעליו הם שומרים בסוד. החלום בא לבטא את אהבתם ומסירותם לעמם ולמסורתו ואת תקוותם לגאולת העם מצרותיו. אהבה ומסירות זו הם מבטאים באמצעות הכישורים המיוחדים שניחנו בהם, בזכות אּומנותם ועמל כפיהם: הנגר חפץ "לבנות כיסא לאליהו" – מעין מהדורה מפוארת של כיסא אליהו הניצב בבתי כנסת (שעליו נערכת ברית המילה, שלפי האמונה העממית אליהו הנביא מבקר בה); הסנדלר מבקש לתפור נעליים שבהן יוכל אליהו לבשר את הגאולה מעל ההרים; והבנאי – להניח את אבן הפינה של המקדש.

דמותו של אליהו היא אפוא מוקד השיר כולו. אליהו נביא ישראל ניבא ופעל בתקופת בית ראשון בממלכת ישראל (בימי אחאב מלך ישראל ואחזיה בנו). על מעשיו ונבואותיו מסופר בתנ"ך בספרי מלכים א'-ב'. הוא מכונה "אליהו התשבי" – על שם עירו תִשְּבָה שבחבל גלעד, מדרום לגולן.

אליהו לחם בקנאות בפולחן האלילי בארץ שהתקיים בימיו, פולחן הבעל והאשרה, ופעל באומץ רב אפילו כנגד המלך אחאב, שחטא בעבודת הבעל ובדיכוי עמו, בעקבות נישואיו לאיזבל בת מלך צידון, שהביאה מארצָהּ מסורת אלילית. אליהו נרדף על ידיהם והיה נע ונד בארץ. בנדודיו מצא מקלט בצידון שבצפון, והגיע עד הר סיני, הר האלוהים, שבדרום מדבר סיני. הוא חולל נִסים, ואירעו לו נִסים והתגלויות אלוהים. אליהו מינה את אלישע כיורשו, ועלה בסערה לשמים, על מרכבת אש. "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב, ב, יא).

על פי המסורת העממית, קנאותו של אליהו לאלהים התקבלה אפילו על ידי האל בביקורת מסוימת, בעיקר בהאשמתו את העם כי עזבו את ברית ה'. לכן הוא כביכול לא מת אלא עלה בסערה לשמים, ורוחו ממשיכה להסתובב בעולם, כדי להיווכח שוב ושוב שעם ישראל ממשיך לקיים את בריתו עם אלהים. הוא מבקר כביכול באירועים שונים, כגון ברית המילה או ליל הסדר, ולפי אגדות שונות הוא אפילו מתגלה לעתים לחכמים הלומדים תורה או לבני אדם הזקוקים לעזרה (למשל בסיפור "חנהל'ה ושמלת השבת"), והוא כאמור עתיד לבשר על הגאולה (עוד על כך ראו להלן).


לכבודו של אליהו שרים במוצאי שבת בקהילות ישראל רבות את הפיוט שהפזמון החוזר שלו הוא: "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי, בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד." זוהי גם האמרה המלווה שיר זה.


ערכים מובילים לפי תוכנית הלימודים בתרבות יהודית ישראלית: השיר מבטא בעיקר את הערך של זיקה לעם ולארץ, ובכלל זה את הזיקה והכיסופים לירושלים, וכן את ערכי האחריות והמעורבות, המסורת והחידוש.


בשיר משוקעים ומהדהדים מושגים שונים מהתרבות היהודית והישראלית.

1. כיסא אליהו: כאמור, אליהו הנביא, כפי שהוא מעיד על עצמו, היה נביא קנאי: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל....." (מלכים א', יט י). בפרקי אבות דרבי אלעזר מסופר, כי בתגובה לדברים אלה אמר אלוהים לאליהו: "חָיֵיךָ (לשון שבועה, בחיי האדם) שאין עושין ברית מילה ש[אין] אתה רואה בעיניך". מכאן התקינו (קבעו תקנה) חכמים לעשות כיסא אחד מכובד ל"מלאך הברית" (כך מכונה אליהו הנביא). על פי מסורת זו, מכיוון שאליהו הנביא האשים את העם שעזב את בריתו עם אלוהים, הנביא מוזמן לכל טקסי ברית המילה ושם מראים ומוכיחים לו את הברית בין העם לאלוהיו. בהלכות שולחן ערוך כתוב "נוהגין לעשות כיסא לאליהו שנקרא מלאך הברית, וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כיסא אליהו" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רסה, סעיף יא(. [על פי "הפיוט והזמר בתרבות ישראל"].

2. בֵּן עַל הָרִים יִנְווּ (יהיו נווים, יפים) רַגְלֵי הַמְּבַשֵּׂר. אליהו עתיד לחזור ולהשלים את תפקידו, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם ..." (מלאכי ג, כג-כד). אליהו הנביא נתפס כמבשר הגאולה, והביטוי בשיר הוא ברוח נבואת הנחמה של ישעיהו: "מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו נב, ז). אחד הביטויים של הגאולה, לפי המסורת, הוא בניינו מחדש של המקדש, כפי שחוזר הביטוי בפזמון: "ייבנה המקדש".


נערוך דיון:

  • נברר מה התלמידים יודעים על אליהו הנביא, ונשלים ידיעותיהם.
  • מה לדעתם אומרת הכותרת "על כפיו יביא". מי מביא, ואת מה?
  • אילו מקצועות מופעים בשיר, מה עושה כל בעל מקצוע, ולמה הוא מצפה?
  • נברר מה יחסם לאמונה בביאת המשיח? כיצד הם מבינים אמונה זו?
  • "אליהו הנביא, אליהו התשבי"

בררו עם התלמידים מדוע לדעתם שרים על אליהו הנביא דווקא בזמירות של מוצאי השבת. (פזמוני אליהו הנביא מושרים במוצאי שבת, על פי דברי התלמוד במסכת עירובין, שלפיהם אליהו הנביא לא יבוא בערב שבת ולא בשבת. מכאן שהחל ממוצאי שבת הוא הזמן המתאים לצפות לבואו.)

  • ראוי לשים לב להבדלים בין הבתים השונים מבחינת העשייה של בעלי המלאכה, דבר שלעתים מחמיצים: הבית האחרון שונה מעט מקודמיו. בבתים הראשונים בעלי המלאכה פרשו ממלאכתם בעבר, והם ממתינים לבוא המשיח עם הפריט שהכינו לאליהו (כיסא או נעליים). בבית השלישי האיש מתואר כמי שבונה את ירושלים "כבר שבעים שנה". הראשונים רוצים לתת משהו לאליהו: "על כפיו אותה יביא לאליהו הנביא", ואילו השלישי, הבנאי, שבונה בפועל את העיר כל חייו, אמנם מכין כמו חבריו דבר מיוחד, אבן ראשונה לבניין המקדש, אולם אבן זו "על כפיו אותה יביא, אליהו הנביא". הנביא בעצמו יביא את האבן. ולמעשה – הבנאי פעל כל ימיו בבניין ירושלים (ולא רק ציפה לאליהו) וזה שכרו.
  • כתיבה: חישבו על מקצוע נוסף המתאים לשיר, חברו בית נוסף לשיר והקדישו אותו לירושלים.

 

הסיפור מאחורי השיר
על נסיבות כתיבת השיר מספר הפזמונאי יורם טהרלב:
"
אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה. אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו. את השיר 'על כפיו יביא' כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית, שניתן למצאה בין השִטין. שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח. לפני בוא המשיח יבוא אליהו הנביא כדי לבשר את בואו, אחריו יבוא משיח בן יוסף, שייהרג במלחמת גוג ומגוג, ורק אחריהם יבוא המשיח האמתי, משיח בן דוד, ויביא את הגאולה השלמה. זה אחד השירים האהובים עליי, בעיקר בגלל אופיו ה'עממי'. הוא מעלה אל פני השטח בעלי מקצועות יום-יומיים, שדמותם נזכרת הרבה בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט לא מופיעה בשירים העבריים".

 

ריאיון עם יורם טהרלב:
http://www.baba-mail.co.il/video.aspx?emailid=9279
בעקבות  הריאיון, האם השיר אכן מתאים לירושלים? הסבירו.

זרקור מוזיקלי

האזנה לשיר בביצוע רבקה זוהר

  1.  התייחסו לביצוע, לתזמור, למעברים, לדינמיקה, להתפתחות השיר. 
  2. האם יש קשר בין הטקסט ללחן? אם כן היכן?
  3. בחרו בית אחד בשיר וצרו ממנו תמונה, מצגת, עבודת יצירה.

 

 

 

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם. (תהילים קכ"ח, ה)

בְּרִיחֵי – מנעולי 

אודות השיר
פסוקים אלו מתוך מזמור תהלים, קוראים לירושלים (הכוונה כנראה לתושבי ירושלים) להתפלל לשלומה ולברכתה.
הלחן והביצוע המיוחדים של אביהו מדינה הפכו פסוקים אלו לשיר פופולארי ששרים בשמחות שונות.  

 

 

 

אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְֹנָא אֶת הָרַבָּנוּת. (משנה, מסכת אבות, א, י)

אודות השיר
רבי שלום בן יוסף שבזי נחשב לגדול משוררי יהדות תימן, חי במאה ה-17 ונודע בכינוי הכבוד "אבא מורי שלם שבזי". רבה וגדולה הייתה תרומתו לקהילת יהודי תימן, שלה שימש כרב ומנהיג נערץ בזמנים קשים. במאות השירים שחיבר באים לידי ביטוי סבלם הרב של יהודי תימן, וכן אהבת ארץ ישראל והכמיהה לגאולה. בכך היוותה שירתו של שבזי נקודת משען, חיזוק ונחמה ליהודי תימן בשעותיהם הקשות, ושיריו ופיוטיו ממשיכים להיות מושרים עד עצם היום הזה.

השיר שלפנינו מבוסס על אגדה פלאית שלפיה, "בכל ערב שבת נעשה לו נס קפיצת הארץ, ובא לארץ ישראל לשבות שם ... ואחרי מוצאי השבת שב אל ארצו." (עדותו של הנוסע ר' יעקב ספיר) כביכול, הצליח ר' שלום שבזי בשבת להתנתק מן העמל והצרות של השבוע, "טס על כנף הרוח", והגיע (בדמיונו או מבחינה רוחנית) לארץ ישראל, ולירושלים בפרט, להתפלל במקומות הקדושים ולקבל השראה וחיזוק. ואכן, בשיר מסופר על חייו של ר' שלום שבזי לאורך השבוע על רקע נופיה ואווירתה של ירושלים בתקופתו.

שבזי מתואר בשיר כמנהיג שסירב להתפרנס מכספי הציבור, ובכך מימש את פתגם חכמים המבטא הערכה רבה לעיסוק במלאכת כפיים, ורתיעה מתפקידי כבוד ושררה. עוד מסופר בשיר – ברוח האגדה העממית שהזכרנו – שבכל שבת הקפיד להגיע לכותל המערבי (באותה תקופה הורשו יהודים להתפלל בסמטה צרה ליד הכותל.) בכך מתבטאת גם הכמיהה לירושלים והרצון להגיע אליה מכל רחבי העולם היהודי.  

על התהוות השיר מספר מלחינו, יהודה בדיחי: "בשנת 1973 הגיע אלי אורי ברזילי עם המילים לשיר בלי מילות הפזמון, וביקש ממני להלחין מנגינה לבית ולפזמון. בהשראת בתי השיר הלחנתי מוזיקה לבית ולפזמון, ובהשראת המוזיקה של הפזמון הוסיף אורי ברזילי את המילים לפזמון." השיר המפליא לתאר את דמותו הנערצת של רבי שלום שבזי, הפך במשך השנים לאחד השירים היפים בזמר העברי. (הלחן אף עבר את גבולות הארץ, כשזמר טורקי בשם טרקאן השתמש בו בשיר פופולארי בשפה הטורקית.) (על פי ריאיון עם המלחין בתאריך 4.9.2007.)

Please rotate Your Device
In Portrait Mode.

You are using an outdated version of Internet Explorer. For better user experience, please, upgrade your browser.