לדוד שיר מזמור - אודות השיר

זהו פיוט געגועים לימי הפאר הרחוקים של ירושלים כמרכז יהודי רוחני ומדיני ותפילה לגאולת העיר, בנייתה מחדש ושיבת העם מן הגלות. פיוט זה נתחבר ע"י, ר' דוד חסין, מגדולי הפייטנים במרוקו במאה ה-18. והוא חלק מ"שירת הבקשות", אחד המאפיינים הבולטים והייחודיים במסורת התפילה והמוזיקה של יהודי מרוקו. 

ר' דוד בן אהרן חסין,  (1727 – 1792) חי ופעל במכנאס וחיבר מאות פיוטים שזכו לפופולריות רבה בקרב יהודי מרוקו וצפון אפריקה. בנוסף על חשיבותם הדתית והרוחנית, פיוטים אלו מלמדים רבות על חיי היהודים ועולמם התרבותי במכנאס בפרט ובמרוקו בכלל. 

הפייטן מתרפק על ימי הזוהר של העיר בתיאור הנגינה בעבודת המקדש, המכונה כאן "דירת הקודש" של האל שבחר בה כעירו, עיר של יופי, אור וטוב. עיר שבה פעלה ההנהגה המדינית, הדתית והשיפוטית – הסנהדרין.

בהמשך קורא המשורר לתפילה לשלום העיר, ומבקש מהאל להקים את העיר מחורבנה ולחולל את הפלא של שיבת העם שבגלות לעירו. 

בסיום, לאחר שיבוא המשיח – "נין לישי הלחמי" מתוארת שמחת העיר הבנויה מחדש והעם מתכנס אליה מן הגלות ויושב בה, בביטחון, "בגיל ובעליזות", ובשלום. 

 

מילון

יְסוֹדָתוֹ עַל הַר הַמּוֹר – ירושלים נוסדה על הר המוריה

צְבִי יְרוּשָׁלַיִם – תפארת ירושלים

דִּירַת קֹדֶשׁ – כינוי לבית המקדש

מִדּוֹת טוֹבוֹת נָאוֹת – תכונות טובות, מעלות

שֶׂה פְּזוּרָה – עם ישראל  שהתפזר בגלות

סַנְהֶדְרִין בַּהֲמֻלָּה – בית הדין שפעל בירושלים בימי בית המקדש השני 

פִּצְחוּ יַחְדָו רַנְּנוּ, רָנּוּ פִּצְחוּ זַמְּרוּ  – שירו

נִין לְיִשַׁי הַלַּחְמִי – רמז למשיח שהוא מבית דוד בנו של ישי

פְּרָזוֹת – עיר ללא חומה, שאיננה זקוקה להגנה

נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל – עם ישראל שהודח, הוגלה, מארצו

לפירושי מילים נוספות ומקורות

 

ערכים מובילים בשיר: געגועים לירושלים, זיקת העם לארצו, תקווה לבניין ירושלים